Home

פסיכולוגיה ניסיונית. סלקציה של מצבים אטרקטיביים צלולה

 

הקדמה

 

	אם הוא ייכשל, כישלונו יבוא אחר האומץ לבצע מעשים גדולים, וזה אומר שלעולם מקומו לא יהיה בין נפשות קרות ומוגי לב, שלא ידעו לא ניצחונות ולא כישלונות.   תאודור רוזוולט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שמי בודהי.

הספר הזה הינו ספר-הדרכה. הוא מתאר שיטות, שיובילו את כל אשר יישמן במסירות ומעומק הלב לחופש מהסבל (אמוציות שליליות, קונספציות שקריות, רצונות מכאניים, תחושות לא נעימות) בדרך הקצרה והברורה ביותר לתחילתם של חיים אחרים לחלוטין, המלאים בגילויים ובתחושת הארה. 

הספר מתואם לחיים המודרניים ומפורט במידה מספקת, מכוון שאינני רוצה לעורר בקוראים רק פרץ רגשות רגעי, אחריו תגיע ירידה וחזרה לחיים האפרוריים, אלא אני רוצה להצביע על הדרך שמובילה ישר לתפיסה מוארת.

ההישג המינימאלי הוא להגיע למצב, שלאחר המוות האדם מסוגל לשמור באופן מוחלט על צלילות התודעה ויכול להמשיך לעסוק בשיטות אלו גם במצבים שבין היוולדו לעולם וגם בגלגולים הבאים ללא הפסקה, ללא התדרדרות לדכדוך, לחוות באופן בלתי פוסק את התפיסות המוארות (תפ"מ), בעודו במצב של חופש מוחלט מהסבל. קשה לתאר את התהום האינסופית הפעורה בין אדם שהשיג את זה לבין האנשים הרגילים.

כאשר התחלתי לכתוב את הספר הזה בשנת 2000, קיוויתי שזה לא לשווא, שביום מן הימים הוא יעורר במישהו תגובה, "זיהוי" של משהו, שכדאי לחיות למענו.  מתי וכיצד זה יקרה לא ידעתי. לקראת 2005 אלפים קראו את הספר במלואו או בחלקו, כמאתיים מהם ניסו ליישם את השיטות שתיארתי וכמה עשרות כל כך התעניינו ונמשכו אחר השינויים שקרו בחייהם, שכיום הם כבר לא מדמיינים לעצמם את החזרה לטיפוח הסבל. אני מבין היטב שאולי הספר שלי יהיה מבוקש על ידי קהל רחב רק כעבור אלף או אלפיים שנה ועד אז רק בודדים ירצו להיות חופשיים. הספר הזה בשבילם, בשביל מי שרוצה להיות הנוסע בעולם התפיסות המוארות עכשיו, או כעבור 20 או 2000 שנה.

עצם הקיום של הספר שלי מעורר אצל חלק גדול מהאנשים המודרניים יחס שלילי, מספקנות מתונה עד לשנאה בוערת. אלה גם האנשים שרוצים להמשיך לחוות אמוציות שליליות (הרי אינני נותן שיטה ישירה לסילוקן), גם אלה ששקעו באינסוף תבניות (הרי אני נותן שיטה ישירה לסילוק כל התבניות וכל דבר שלא נובע מניסיוני האישי, אני נותן שיטה לפיתוח חשיבה חופשית וצלולה), גם אלה שמשתייכים לדת כלשהי (הרי אני נותן שיטה שמובילה כל אחד לתפיסה מוארת, ללא תלות במוסדות דת, אלים ומתווכים אחרים) וגם אלה שמחשיבים את עצמם הלומדים את הנסתר (הרי כל תורות "הנסתר" מכתיבות שהדרך להארה מאוד ארוכה ומסובכת, ואילו אני מציע שיטה פשוטה וברורה, שיכולה אפילו את האדם המדוכדך ביותר לשחרר מהסבל ולהוביל בדרך ההמשך כחופשי רק כעבור כמה שנים של עבודה שקדנית!) וכן הלאה. כל "לומדי הנסתר" למיניהם מתרגזים דווקא מהעובדה שאני "אחד שעולה לגדולה", אין לי שום דיפלומות, אני לא בוגר שום "בתי ספר לנסתר", לא למדתי אצל אף אחד, אני לא מסתמך על סמכויות, לא מתייחס לספרים קדושים ואף על פי כן אני מציע דרך ישירה לתודעה צלולה, שמצאתי בעצמי, בעבודה שקדנית ובשאיפה אמיתית לצלילות ולחופש מהסבל. אין לי מכתבי המלצה, המאשרים את סמכותי להציע את הדרך הזאת, אני פועל רק על בסיס רצוני המשמח וניסיוני שלי ושל המתרגלים האחרים.

כך כל הרבה ספרים "מתוחכמים" נכתבו... אך לאחר קריאתם עולות לפחות שלוש שאלות:

1.    מה בדיוק לעשות? כיצד לעשות? כיצד להתגבר על מכשולים זעירים שלעיתים קרובות הופכים לאבן-נגף שאין להתגבר עליה?

2.    אם הספר מציע עצה כלשהי, מה וכיצד לעשות, עולה השאלה השנייה: לשם מה? למה דווקא את זה? איך אני יכול להיות בטוח שאם אשקיע כמות נדיבה מזמני לביצוע פעולות כאלה ואחרות, בסופו של דבר אקבל משהו מרתק עבורי?

3.    כיצד להבין מה לעשות הלאה? להישאר קשור למקור ההוראות?

בספר שלי נמצאת התשובה לשאלה הראשונה, והשאלה השנייה אינה רלוונטית, כי קודם כל כשאתה משקיע מאמצים, אתה פועל לא מתוך שכנוע או אמונה, אלא רק מתוך רצון משמח, המלווה בציפייה, כך אתה נהנה מפעולותיך כאן ועכשיו, ללא תלות בתוצאותיהן. שנית, אתה רואה את התוצאות של מאמציך באופן מיידי ונהנה מהן כאן ועכשיו, למשל, אם הצלחת להיפטר מאמוציה שלילית, אז כאן ועכשיו חווית פרץ תפיסות מוארות.

דבר שלישי, כל העוסק בשיטה שלי הופך להיות המצפן של עצמו, הוא רוכש בהירות מוחלטת בכל השיטות, חווה רצונות משמחים ותפיסות מוארות אחרות, המובילים ישירות למצבים מרתקים עבורך.

הדרך שלי מורכבת מסילוקו של הסבל וטיפוחה של ההשתוקקות לתפיסות מוארות. ניתן להפסיק לחוות את האמוציות השליליות, לא לדכא, לא להצדיק, לא "לקבל כמו שזה", אלא לא לחוותן.

במקום לדמיין שבהרי ההימלאיה תחת השגחתו של מורה מנוסה היית יכולה להתקדם לקראת התודעה הצלולה, את יכולה כאן ועכשיו לקחת חלק במסע מרתק, משמח ואינסופי של התודעה. את יכולה להיות במצב מדוכדך מאוד, לשנוא, לקנא, לאחל מוות למישהו, להיות חסרת סבלנות, תאבת-בצע או כל דבר אחר! ובכל זאת, יש מוצא, אם את רוצה לחוות רגשות מרתקים ומוכנה לבצע צעדים מעשיים. אם את כבר נמצאת במצב כזה, הפיקי ממנו תועלת. לא משנה למה זה קרה כך. עליך להבין מה לעשות עכשיו ולהתחיל לעשות זאת.

האדם המערבי הוא כבר גיבור - עבור מכונית, דירה או רצון "להיות כמו כל האנשים ההגונים" הוא מוכן להקריב את חייו, הוא מדכא בתוכו את כל החיות למען המטרות המלאכותיות הללו שנכפו עליו. אנשים מסוגלים עשרות שנים להמשיך לחיות בנישואיהם למען הגינות, אדם מסוגל ללכת עשרות שנים לעבודתו במשרד ללא נחת בשביל מכונית מודרנית או דירה. האדם המערבי המודרני יודע להתגבר. הוא סגפן, אך הסגפנות הזאת מכוערת, מפני שהאנשים מתגברים לא על המכשולים בדרך להרגיש טוב, אלא להפך, הם מתגברים על רצונותיהם המשמחים. האדם המודרני הוא גיבור, אך מטרתו מגוחכת, היא נכפית עליו מבחוץ ומובילה אותו לסבל בלתי פוסק.

לפעמים מופיעה הרגשה מיוחדת של "זיהוי", כאשר את כביכול נוגעת במשהו שמזמן רצית לומר לעצמך, להאמין בו, את מרגישה בדבר הזה אמת עמוקה, אמת בסיסית ואז קל יותר לבצע את המאמץ, מוצאים כוחות ובטחון. הלחץ של הסביבה לפעמים חזק מאוד והאנשים לפעמים מפסיקים להאמין שאפשר לחיות אחרת, להרגיש אחרת, החיים יכולים להיות אחרים, אמיתיים. אני כותב, כדי שמישהו יקרא ויבין, שאפשר לחיות כך, זה בר ביצוע, כך אני חי, אדם רגיל, עם שתי ידיים, שתי רגליים וראש אחד, כך חיים גם האנשים האחרים העוסקים בשיטה הזאת, כלומר זה אפשרי עבור כל אחד שמשתוקק לזה מעומק הלב. הספר הזה הוא ביטוי של רצון משמח להראות את הדוגמה האמיתית והחיה של חיים אחרים. אינני מתבייש להצביע על עצמי ולומר - ראי, אני חי אחרת, בצורה מסוימת וגם את יכולה, הכול פתוח בפניך, על תתייחסי לכל מה שהכריחו אותך לחשוב, שאת חלשה, טיפשה, לא צודקת, רשעית וכן הלאה, שאת "חייבת" לבצע דברים כאלה ואחרים. תביני, שאת יכולה לעסוק בשיטה המובילה למסע בעולם של תפיסות מוארות. הספר שלי מיועד לכל אלה המסכימים עמי בדבר אחד, לא משנה באיזו דרך תבחרי, בכל מקרה החופש מדכדוך כבד (אמוציות שליליות, קונספציות מכאניות, רצונות מכאניים) יעזור להתקדמותך בדרך שבחרת.

כבר עכשיו מתחילים להופיע אנשים, אשר מכירים את החיים שלי "מבפנים", את השיטה שלי, הם נמצאים בקשר עם האחרים העוסקים בשיטה הזאת, והם אלה שפורצים בחרפות וגידופים כלפיי וכלפי השיטה שלי, בניסיונות להעביר בקורת הגיונית יחד עם שקר לא מוסתר בזה אחר זה. יופיעו גם "המומחים" והפרשנים של שיטת הדרך הישירה, אשר ישחקו עם המושגים, ינסו "לדייק", "לשפר", "להבהיר", לבקר בהתנשאות, להציע את עזרתם למתרגלים האחרים. הם יגידו שהם התלמידים שלי, או השותפים שלי לשיטה, או שהם מבינים כל כך טוב את הכתוב שאינם זקוקים לאישור ממני על הבנתם. אפילו ישנם כאלה, אשר רומזים במעורפל על קשר פרטי כלשהו עמי, מכריזים על עצמם כעל תלמידיי לשעבר או אפילו כעל שותפים לכתיבת הספר. אין טעם לנסות להפריך את השקרים הללו. ראשית, תמיד יהיו יותר שקרים, מאשר תהיה מסוגל להפריך. שנית, אינני רוצה לבזבז את זמני על כך. מי שימצא את תוכן הספר הזה מתאים עבורו, יבין בקלות בעצמו מהם הדברים עליהם מדובר כאן.

אני משקיע מאמצים, כדי שכמות נושאי הטכניקה של השיטה הזאת, נושאי התפיסה המוארת תגדל, כדי שהם יוכלו לקחת על עצמם תקפיד של מומחים, יועצים למתחילים, להוות דוגמה. אנשים כאלה מתחילים להופיע, הם קוראים לעצמם "מוֹרְדוֹת" (מרוסית: פרצוף חיה), מפני שהמילה "מוֹרְדָה" מתחברת עם אותו רוך וסימפתיה, שהם חווים כלפי בעלי חיים. יש לי קריטריונים ברורים, על פיהם אני מבדיל בין " מוֹרְדוֹת " ל"לא-מוֹרְדוֹת ". אנחנו גם משתמשים במושג "זנב", כך קוראים למישהו שעוסק בשיטה, אך עדיין לא רכש את אותה הכנות, ההחלטיות, העקשנות, הצלילות, ההשתוקקות לתפ"מ, אשר גורמות למורדה להיות מורדה, אך יש להניח שהוא יוכל להשיג זאת.

אם ברצונך לאבחן האם מישהו מסוים, שעמו את מתייעצת בנושאי שד"י, הוא מורדה או זנב, או האם לפחות מצב הדכדוך שלו הוא כמו שלך, ניתן לפנות אליי בנושא זה בדואר האלקטרוני. 

הספר הזה נמצא באתר האינטרנט שלי www.bodhi.ru  ומפעם לפעם מעדכנים אותו בזמן אמת. כמו כן נמצאים באתר גם מאמרים של מתרגלים אחרים, ספר "מאיה" וחומרים נוספים. אם התחלת לעסוק בשיטה וברצונך לשוחח עם האחרים שעוסקים בה, ניתן להשתתף בדיונים שנערכים באתר.

לפני כן, כאשר התחלתי לכתוב את הספר, סברתי שאם אשתמש במושגים שאנשים מכירים, לא משנה האם יש משמעות מסוימת למילים אלו או לא, אז יהיה לי קל יותר להעביר לקורא משהו, לפחות עם בהירות מינימאלית, כדי שהוא לא יפסול על ההתחלה את הרעיונות השונים כל כך מכל מה שהוא ראה קודם לכך. אחר כך התרגול עצמו ישנה אותו עד כדי כך, שהוא בעצמו יתחיל לנקות את חשיבתו. אך עכשיו שיניתי את הגישה, ראשית, מפני שאני בעצמי אינני אוהב סגנון כה עכור. שנית, הבנתי שאכן מופיעים כאלה שעוסקים בשיטה באופן פעיל ואני רוצה שבשבילם הספר יהיה די ברור. לכן אני משכתב עכשיו את הספר ומבין שכמות הקוראים תרד, מפני שיצטמצמו האפשרויות לחוות תוך כדי הקריאה התרשמויות גועשות, אך תגדל הכמות של אלה שיישארו ואני שלם עם זה, כדי לא להתפזר על אלו שלמעשה אינם רוצים לשים קץ לסבלם.

החלטתי לכתוב כמה ספרים, לכל אחד מטרה משלו. הספר "הדרך לתודעה צלולה" הינו ספר-הדרכה יבש, ספר עזר. ב"מאיה" אני וסקוו מתארים את חייהם של המתרגלים בצורה ציורית יותר, מה שנותן יותר התרשמויות, מאשר הנחיות ממשיות. ל"מהלך הנמר" יש אותו תפקיד כמו של "מאיה", אך הוא מובא בצורה המתאימה יותר לנערים. אוסף סיפורים על ניסוים חברתיים (ני"ח) מיניים יתאימו למי שמתעניין בהתפתחות המינית ונוטה להשתמש ברצונותיו המיניים כבאחד המניעים לשינוי עצמי. באוסף הזה ישנן המלצות מעשיות בתחום פיתוח המיניות, התגברות על מצבי הדכדוך הקשורים במין או נחשפים היטב על רקע מיניות וגם התרשמויות. "אוסף מאמרים של המתרגלים" מיועד לתת תשובות פרטניות שאלות מיוחדות, עמן מוֹרְדוֹת נפגשות במהלך התרגול. וכן הלאה. החלטתי להוציא לאור סדרה שלמה של ספרים (גם מוֹרְדוֹת רבות אוהבות לכתוב) ובכל ספר, בכל פרט של יצירה יהיה "גרעין" של השיטה, העטוף בעטיפה שונה. למעשה ברצוני לבנות תרבות חדשה, תרבות הצומחת מחופש מאמ"ש, מקונספציות, תרבות הנובעות מתפיסות מוארות, רצונות משמחים.

כאשר ערכתי את הספר, שאלתי את עצמי, למה אני פונה לקורא ממין זכר? אני כותב "אם הייתָ רוצֶה" ולא "אם הייתְ רוצָה"? כך נהוג, אך מניסיון אני יכול לומר שדווקא הבחורות הן אלה שמתרגלות את שד"י באופן פעיל ומעומק הלב. אינני יודע איך להסביר זאת. אולי מפני שהתפקיד החברתי הנכפה על הגברים, אותן הקונספציות והאמ"ש הקשורות בו, הרבה יותר הרסניים, מאשר אצל בחורות? גבר הינו אדם עם הרגשה עצומה של חשיבות עצמית, כמעט שיגעון גדלות, הוא תוקפני ומזה נובע הטמטום שלו. ("טיפשות" היא חוסר מיומנות בעבודה אינטלקטואלית, "טמטום" – חוסר יכולת לחשוב בהיגיון בגלל אמוציות שליליות, לכן אפילו האנשים המשכילים והמפותחים ביותר לרוב די מטומטמים). אומנם הבחורות מרגישות לעיתים תכופות יותר את רגשי הנחיתות, רחמים עצמיים, חוסר בטחון, מה שבממוצע מסתבר כמשא הרסני פחות. כך או אחרת, החלטתי לפנות לא לקורא, אלא לקוראת, מפני שאינני רואה שום בסיס להמשיך ללכת אחר הסטראוטיפ הזה. אין ספק שזה יעורר זלזול רב מצדם של הגברים, מפני שכמעט כל אחד מהם (כמה שזה משעשע) חושב שהוא "חכם" ו"מתקדם", אך יחד עם זאת הבחורות בשבילם הן סוג ב'.