Home

פסיכולוגיה ניסיונית. סלקציה של מצבים אטרקטיביים

 

חלק 02 – מחשבות

 

פרק 02-03: מושגים

 

 

"מה מבדיל בין שפת המדע לבין השפה במובן הרגיל של המילה הזו? איך קרה ששפת המדע הפכה לבינלאומית? אחדות המושגים המדעיים והשפה המדעית מותנית בעובדה שהם נוצרים על ידי המוחות הגדולים של כל הדורות. במאמץ משותף או לחוד הם היו יוצרים נשק רוחני למען מהפכות טכנולוגיות, אשר במאות השנים האחרונות שינו את חיי האנושות. המושגים שהוגדרו על ידיהם הם כקרן אור בערבוביה משגעת של תפיסות, הם מלמדים אותנו להפיק אמת פשוטה מתצפיות נפרדות."

אלברט איינשטיין

 

 

משמעויות המילים, בהן אנשים משתמשים לסימון מעשיהם או תחושותיהם, מעורפלות להפליא. כשאדם משתמש במילים אלו הוא חושב שהוא "מבין" על מה הוא מדבר, יתר על כן הוא מקווה שגם האחרים "יבינו" אותו! למעשה אנשים אחרים מבינים דברים אחרים (או לגמרי אחרים) כשאומרים את אותן המילים, ולפעמים לא מבינים שום דבר. למשל, כיצד ניתן לפרש את הביטוי "יהיה טוב יותר, אם..." או "אין שום דבר רע בזה"? תבקשי מעשרה אנשים לרשום את הביטוי הזה במילים אחרות וכשתשווי את הרשימות הללו תגלי שכל אחד מתכוון למשהו משלו, ומחר הוא "יתכוון" לדבר אחר לחלוטין.

כתוצאה מכך אין אפשרות להגיע לצלילות שכלית והבנה הדדית. בגלל חוסר הצלילות רצונות משמחים לא מתגלים, מתחזקים רצונות מכאניים.

חייבים גם להבין שקיים מנגנון שכל מילה לא ברורה מתחלפת באופן אוטומטי במילה-קונספציה. לדוגמה, "הפתרון הזה אינו קונסטרוקטיבי" מתחלף ב"הפתרון הזה הוא רע", או "לא הוגן להתנהג כך" מתחלף ב"להתנהג כך זה רע, אסור". כך קורה תמיד, אם משמעות המילה בה משתמשים מעורפלת או, כמו שקורה לעיתים קרובות מאוד, לא ידועה בכלל. אם ניקח את הדיבור של אדם מן השורה ונדגיש בו את המילים, אשר את משמעותן הוא לא יכול להגדיר בבירור, אז, כשנחליף אותן במילים שבהן המילים הלא ברורות מתחלפות באופן אוטומטי, נקבל דיבור שטוח להחריד, ב-99% מלא במילים חלולות וקונספציות.

בינתיים, לא קשה מדי לתת למילים מסוימות הגדרות ברורות. כדי לעשות זאת עליך להבין מה בדיוק את (וגם אנשים אחרים, אם הם שואפים להבחין בין התפיסות שלהם ומסוגלים לקבוע מהן) מרגישה ברוב המקרים, כאשר את עושה את הפעולה, אותה את מכנה במילה מסוימת.

בהמשך אני מציע רשימה של הגדרות כאלה. נסי להשתמש במילה מהרשימה הזאת רק באותה המשמעות שניתנת לה ותראי, האם היכולת שלך להגיע לצלילות השכלית תתעצם, האם יתגלו רצונות משמחים ותפ"מ, האם יהיה לך קל יותר לחקור, האם כמות הגילויים תעלה.

בהתחלה תגמגמי הרבה, תשכחי הגדרות, תציצי במילון, אך עם הזמן הקשיים ייעלמו, וכתוצאה מכך תופיע יותר ויותר צלילות הנמצאת ברזוננס עם דימוי פלג ההרים צלול כבדולח.

אוסיף מילים חדשות לרשימה הזאת בקביעות.

(ניתן לבצע חיפוש ב-WORD או HTML בעזרת המקשים "CTRL"+"F")

 

 

* * * * * * * * * *

 

·        "תפיסות" – כל מה שקיים, כל מה שעליו אנחנו מדברים, כל מה ש"נתפס".

·        "חמש סקנדות" = "חמישה סוגים של תפיסות פרטיות" – תחושות (פיזיות) (ראיה, טעם, מישוש, ריח, שמיעה, מין ואחרים), אמוציות (שליליות וחיוביות), מחשבות, רצונות, הבחנות. 

·        "אמוציות שליליות" ("אמ"ש") – אמוציות בעלי מאפיינים הבאים:

1.     טמטום (כלומר, ירידה חדה ביכולת וברצון להבדיל בין התפיסות) בזמן הופעתן ואחר כך;

2.     הרגשה פיזית רעה לאחר הופעתן;

3.     איבוד התעניינות, השתוקקות, התלהבות, תפ"מ אחרות ורצונות משמחים לאחר הופעתן;

4.     אמ"ש לא יכולות להופיע יחד עם חשיבה צלולה;

5.     אמ"ש לא יכולות להופיע יחד עם תפ"מ;

6.     כשאת חווה אמ"ש, את דומה לרובוט מתוכנת, קל מאוד לחשב מראש את כל תגובותיך ומעשיך. פעולותיך לא אפקטיביות בצורה קיצונית.

7.     כמעט בלתי אפשרי להימלט מזרם האמ"ש בלי אימון החלטי ומתמיד. אפילו אם במצב מסוים תרצי להפסיק לחוותן, הן לא ייפסקו, זהו כוחו של הרגל שחוזק אלפי פעמים.

(דוגמאות של הגדרות של אמ"ש שונות: קנאה, רחמים עצמיים, פחד, כעס, רוגז, חוסר שביעות רצון, עלבון, זעם, מבוכה, גרימת עוול, זדון, דאגה, חדרה, בוז, תיעוב, בושה, נקמנות, עצבות, מרה שחורה, אכזבה).

·        "אמוציות חיוביות" ("אמ"ח"), המאפיינים שלהן:

1.     הן ההפך הגמור מאמ"ש: קנאה – שמחה לאיד, חוסר שביעות רצון - שביעות רצון, רגש נחיתות עצמית ("רנ"ע") – רגש חשיבות עצמית ("רח"ע"), דאגה – אפרוריות ורפיון עצל, מרירות הכישלון – "שמחת" הניצחון, עצב הבדידות – ידידותיות חולנית, חנופה וכן הלאה;

2.     לאחר הופעתן קיימת עייפות, השתטחות, חוסר אכפתיות;

3.     הרגשה פיזית רעה לאחר הופעתן, אך באופן פחות מובהק מאשר אחרי אמ"ש;

4.     במהלך חווית האמ"ח קיים הפחד שבשלב כלשהו הן ייפסקו ויגיעו אמ"ש;

5.     קיום אמ"ח כמעט ב-100% לא עולה בקנה אחד עם תפ"מ. יוצאי דופן הם המצבים כאשר האמ"ח מאזנות את האמ"ש התואמות ובפתח שנוצר יכול לנצנץ הבהוב של תפ"ם;

6.     טמטום בזמן הופעתן ואחר כך;

7.     אמ"ח לא יכולות להופיע יחד עם חשיבה צלולה, אומנם באופן פחות מובהק מאשר עם אמ"ש;

8.     אותו דמיון לרובוט, קלות בלחשב את התגובות ואת המעשים של אדם החווה אמ"ח, אותה חוסר אפקטיביות של פעולות;

9.     הרצון לחוות אמ"ח דומה מאוד להתמכרות לסמים, "הקריז" מאי קבלת האמ"ח יכול להיות "מייגע" מאוד, כלומר מלווה באמ"ש חזקות.

·        "תפיסות מוארות" ("תפ"מ") אלה אותן התפיסות, שאנחנו משתמשים במילים הבאות כדי לסמנן: עדינות, רגש היופי, השתוקקות, שלווה, שמחת היצירה, סימפתיה, התלהבות, ציפייה ואחרים (ראי פרק "רשימת תפ"מ עם תיאורים").

מאפיינים של תפ"מ:

1.     ניתן להבחין בהן רק אם הן אינטנסיביות מאוד, לא מכוונות אל אובייקט מסוים, הן לא "שייכות לי" או "מכוונות אליך".

(אם את חווה עדינות קלה, את חושבת ש"את חווה עדינות כלפיו". אך אם העדינות מתגברת, במיוחד אם היא הופכת לנלהבת, אז מתברר שזו אינה עדינות "שלך" ולא "כלפיו". אדם אחר הוא רק הגורם המואר לעדינות).

2.     כל תפ"מ יוצרת רזוננס עם תפ"מ אחרות.

3.     תפ"מ לא באות יחד עם מצבי דכדוך. ככל שמצבי הדכדוך חזקים יותר, כך התפ"מ נדירות וחלשות.

·        "רקע שלילי" ("רק"ש") הוא מכלול אמ"ש בעלי אינטנסיביות נמוכה מאוד. אין לו התפרצויות מובהקות, הוא נמשך בזמן, יכול להימשך שעות, ימים, חודשים, כל החיים. ברק"ש קשה להבחין באמ"ש קונקרטיות. דיכוי אמ"ש (ראי בהמשך) מחזק את הרק"ש.

·        "מצב אנרגטי שלילי" ("מא"ש") – מכלול תחושות (פיזיות) לא נעימות, אשר אנחנו בדרך כלל קוראים להן "הרגשה פיזית לא טובה", חולשה, אפאתיה, "שום-דבר-לא-קורה", "כבדות בגוף" וכן הלאה.

(ניתן לסלק לחלוטין גם את המא"ש, כמו האמ"ש. השיטות האפקטיביות ביותר הן השיטות לסילוק רק"ש, אם אופי התגלות המא"ש דומה לרק"ש. אם אופי התגלות המא"ש דומה לאמ"ש, אז משתמשים בשיטת לסילוק אמ"ש).

·        "יחס שלילי" ("יח"ש") – התפרצויות קצרות וחלשות של אמ"ש תוקפניות (חוסר שביעות רצון, רוגז, תוקפנות, בוז וכו')

(בניגוד לרק"ש, המזכיר רובד דחוס של ערפל רעיל, יח"ש מזכיר ענן סמיך אינסופי של ברחשים רעילים נפרדים.

כמעט כל תפיסה גורמת להתפרצות יח"ש אצל אדם רגיל, במיוחד במהלך פעילות, הימצאות בין האנשים, קשר עמם, מחשבות עליהם).

·        "4ש" – אמ"ש, מא"ש, רק"ש ויח"ש.

·        "עלבון" – רחמים עצמיים+תוקפנות+נקמנות.

·        "כלבתיות" – רח"ע+תוקפנות+שמחה לאיד+הרצון להשפיל, להפוך למטרה ללעג, להעניש.

·        "הבנה" – זו מחשבה, אשר:

א.     מחזקת את הצלילות השכלית

ב.     נמצאת ברזוננס עם צלילות-תפ"מ

ג.       נמצאת ברזוננס עם תפ"מ אחרות.

·        "רצון מכאני" ("רמ"כ") הינו רצון, אשר:

א.     מותנה במחשבות-קונספציות טרדניות הכוללות מילים חלולות כגון "צריך" וביטוים מפעילים. לאחר השימוש בהם אנחנו מקבלים מפצלות כגון "צריך ללכת לשם", צריך לעשות כך", היה טוב, לו הייתי עושה כך", "לא הוגן לא לעשות זאת", ואת הולכת ועושה את כל זה, למרות היעדר הרצון המשמח, בעודך חווה אמ"ש (חוסר שביעות רצון, רמחים עצמיים), מא"ש (עייפות, חולשה), אמ"ח (שביעות רצון, רח"ע) ותומכת בקונספציות אחרות ("טוב שעשיתי את זה, זה נכון, כך עושים").

ב.     מותנה באמ"ש (הרצון להיפטר מאפרוריות ושעמום, לחזק את הכעס ואת היח"ש) ובאמ"ח (הרצון לחוות רח"ע, שביעות רצון עצמית).

ג.       מותנה בהרגל מכאני. תמיד כשאת חוזרת מהעבודה את מדליקה טלוויזיה. ואפילו אם את בכלל לא מעוניינת להקשיב לחדשות, את מקשיבה לתכנית בטמטום מוחלט.

ד.      מותנה במא"ש (את מרגישה חולשה ולא מסלקת אותה, אלא הולכת לשכב על הספה ומפקידה את עצמך לשליטת החולשה הזאת).

ה.     מותנה ברצונות מכאניים אחרים.

·        "הרצון להחזיק בתפ"מ" – רצון מכאני להשתמש בתפ"מ למימוש רצונות מכאניים אחרים (בניגוד ל"רצון (משמח) לתפ"מ" – הרצון חוות עכשיו את התפ"מ).

·        "קונספציה" – משתמשים במילה זו במדע כדי לסמן מערכת ללא סתירות של השערות ושל פירושי הנתונים המתקבלים מניסויים. בהקשר של שיטת הדרך הישירה (שד"י) משתמשים במילה הזאת בהתאם לאותה המשמעות שהיא קיבלה בשפה המדוברת - "באופן מכאני, כלומר, בלי לחשוב; דעה, טענה שהתקבלה בצורה עיוורת".

(רכישה מכאנית של קונספציות מתרחשת תחת השפעתם של רצונות מכאניים, אמוציות שליליות (אמ"ש) (למשל, רגש נחיתות עצמית (רנ"ע), מבוכה, פחד מיחס שלילי (יח"ש), פחד מבדידות וכדומה), ללא חשיבה עצמאית, ללא חיפוש אחר סיבות. כלומר, האדם מתחיל לאמין לדעה כלשהי וחי כאילו היא היחידה שאמיתית עם יסודות מוצקים).

·        "מצבי דכדוך" – אמ"ש ואמ"ח, קונספציות (שקריות) ודיאלוג פנימי מכאני, רצונות מכאניים, הרגשות שליליות (מא"ש, תנועות טרדניות, "תחושה רעה").

·        "רצון משמח" ("רמ"ש") – רצון היוצר רזוננס לפחות עם ציפייה, התלהבות, שמחה, התמדה.

(קיימת שורה של סימנים המבדילים בין רצון משמח לבין רצון מכאני. למשל, אם לא הצלחתי לממש את הרמ"ש, אמ"ש לא מופיעות וכדומה, ראי בספר)

(כל רצון הוא רצון לשינוי התפיסות).

·        "ציקלון" – אלה רצונות משמחים, אשר:

1.     האינטנסיביות שלהם גבוהה מ-6-7;

2.     עמידים מאוד, נמשכים די הרבה זמן;

3.     מלווים בציפייה, השתוקקות ותפ"מ אחרות;

4.     מלווים (לפחות מפעם לפעם) ב"הרגשות פיזיות" (ה"פ). לדוגמה, "תחושת מתיחה" באזור הטבור, "רתיחה" בגב, תענוג חזק בגרון, לחץ באמצע המצח וכדומה;

5.     יוצרים רזוננס חזק עם "תקיפות פראית".

·        "משימה" – רמ"ש עיקש (לשינוי התפיסות).

·        "רזוננס" – התחזקות החדות, האינטנסיביות (או כל תכונה אחרת) של תפ"מ, בזמן תפיסה אחרת לא מדוכדכת (למשל, של עץ) או תפ"מ.

·        "גורם מואר" ("גו"מ") – תפיסה היוצרת רזוננס עם תפ"מ.

·        "כנות" – רצון משמח להבחין בתפיסות.

·        "שקר-עצמי" – רצון מכאני לעוות (למען עצמך) את קביעת התפיסות.

·        "שקרנות" - רצון מכאני לעוות את המידע (המועבר למישהו אחר) שנקבע לגבי התפיסות שלך.

(אם את מודיעה שאת קובעת ש"אין קנאה", אך מתנהגת כאדם החווה קנאה, אז יש לי סיבה לשער שזהו שקר-עצמי או שקרנות).

·        "אמיתות" – רצון מכאני לדכא שקרנות.

·        "ודאות (לגבי קיום התפיסה)" – הבחנה יציבה בתפיסה הנתונה.

(ניתן לומר באופן עקיף שתפיסה מסוימת הובחנה על פי קיום המחשבה "אני מבחינה (במכלול הזה של תפיסות)", "קיים (המכלול הזה של תפיסות)", או אם את נזכרת בתפיסה הזאת).

·        "זיכרון התפיסה" – כל תפיסה המלווה במחשבה "זה כבר קרה" והודאות לגבי זה.

·        "קביעה מחשבתית (של תפיסה)" – הבחנה + מחשבה "אני מבחינה בתפיסה", "התפיסה הזו קיימת".

·        "מושג" – מילה המצביעה על מכלול מסוים של תפיסות.

·        "זכירה (על תפ"מ)" – רמ"ש לחוות תפ"מ (רמ"ש-תפ"מ), המתגלה לא כהתפרצות חד-פעמית, אלא פחות או יותר באותה עוצמה במשך פרק זמן מסוים. כלומר, ניתן לדבר על זכירה עוצמתית פחות או יותר ולקחת אותה בחשבון באחוזים מכל פרק זמן הפיקסציות.

(לא לבלבל את רמ"ש-תפ"מ עם המחשבה "אני רוצה לחוות תפ"מ"! אומנות ההבחנה נרכשת במהלך התרגול.)

מכיוון שזכירה זהו רמ"ש עוצמתי, לא פלא שהיא מובילה להתחזקות ניכרת באינטנסיביות של רמ"ש-תפ"מ ושל תפ"מ.

מכיוון שזכירה אינה חשיבה, ניתן ללמוד לבצע כל סוג של פעילות, כולל פעילות אינטלקטואלית אינטנסיבית, בליווי הזכירה.

·        "שיטת הדרך הישירה" ("שד"י") – החלפה הדרגתית של תפיסות לא רצויות ברצויות. כדי לבצע זאת עליך לחוות רצון משמח לעשות את ההחלפה הזו, לטפח אותו בעקשנות ובהחלטיות, עד שההרגל החדש שנרכש יעלה על ההרגל המכאני הישן. אני קורא לדרך הזאת "ישירה" מכיוון שהמימוש שלה דורש ביצוע של תנאי אחד חשוב, קיום הרצון המשמח לשנות את התפיסות המתגלות.

·        "מאמץ" – רצון משמח אינטנסיבי וממוקד (של החלפת התפיסות הלא רצויות ברצויות). "ממוקד" – כלומר, הסחות דעות כאוטיות הן חלשות.

(למשל, "לעשות מאמץ לסלק אמ"ש" - לא אומר שעליך לאמץ שרירים, לחרוק שיניים או לנשום בצורה מיוחדת כלשהי, אלא רק לרצות חזק להפסיק לחוות אמ"ש, לרצות חזק לחוות תפ"מ ולהשתוקק להשגת התוצאה הזאת).

·        "תוצאה (רצויה)" – הופעתן של התפיסות הרצויות לאחר השקעת מאמצים להשגתן.

(כך, מורדות מסכימות לדבר על "תוצאה" רק במקרה שהרצון המשמח קיים. זה מתאים למורדות, משום שכאשר הן שואלות אחת את השנייה לגבי התוצאות, תמיד מתכוונות לרצונות המשמחים ולא המכאניים).

·        "כישלון" – העדר תוצאה וקביעת המצב הזה.

·        "ניסיון" – מכלול תוצאות וכישלונות.

·        "סיכום" – הופעתן של התפיסות הרצויות לאחר הרצון (כולל הרצון המכאני) שהן יופיעו.

(כך, "תוצאה" היא מקרה פרטי של "סיכום").

·        "תוצאות" – תפיסות שונות המתגלות לאחר מימושם של רצונות משמחים או מכאניים.

(כך, "תוצאה" ו"סיכום" הם מקרים פרטיים של "תוצאות").

·        "מערכת (תפיסות) הקשורות היטב ביניהן" – מכלול תפיסות המתגלות לעיתים קרובות או תמיד בו-זמנית או אחת אחרי השנייה (לרוב בסדר מסיום).

(לדוגמה, "החברה שלי" – זו מערכת תפיסות הקשורות היטב ביניהן, משום שאני כמעט תמיד תופס בו-זמנית או אחד אחרי השני את מה שאני קורא "הפנים שלה", "הגוף שלה", "הקול שלה", "משמעות המילים שלה" וכן הלאה. ולעיתים קרובות אני תופס את מה שאני קורא "המעיל שלה", "הליטופים שלה" וכן הלאה).

·        "מערכת (תפיסות) הלא קשורות ביניהן" – מכלול תפיסות המתגלות לעיתים רחוקות או לעיתים רחוקות מאוד בו-זמנית או אחת אחרי השנייה. לכן אי אפשר לגלות חוקיות ברורה בהופעתן בעזרת ניתוח התצפיות עליהן. דוגמת המערכות האלה: "צירוף מקרים", "גיבוב כאוטי של מאורעות", "כאוס", "לא נודע". אציין שתודעה מבחינה מוארת וצלילות-תפ"מ נמצאות מחוץ לגבולותיה של ההגדרה הזאת.

·        "מלָווה (תפיסה או מכלול תפיסות)" – יחד עם התפיסות "המלוּות" אלה היסודות של מערכת תפיסות הקשורות היטב ביניהן. משתמשים במושג הזה כדי לפשט את מבנה האמירות.

(בשפה היומיומית משתמשים במילה "ללוות" כדי להצביע על מערכות תפיסות הקשורות (מהפכות מלוות בשפיכת דמים) והלא קשורות ביניהן (רעידת אדמה לוותה בגשם). בשד"י אני משתמש במילה הזאת רק כדי להצביע על מערכות תפיסות הקשורות היטב ביניהן. בתפ"מ אני משתמש במילה "רזוננס").

·        "הרגל" – תפיסות המופיעות בזמן (או רגע אחרי) הופעתו של מכלול תפיסות אחרות, כך שיחד הם יוצרים מערכת תפיסות הקשורות היטב ביניהן. לדוגמה, ליצור הרגל לסלק כעס (בזמן הופעתו של הכעס, כמובן) משמע ליצור מערכת תפיסות הקשורות היטב ביניהן "כעס – מאמץ לסלק את הכעס".

(בשפה היומיומית משתמשים במילה "הרגל" גם כדי להצביע על תפיסה המופיעה לעיתים קרובות. למשל, הביטוי "יש לו הרגל להתרגז" מצביע על כך שהוא מתרגז הרבה. זה אומר שרוגז הינו חלק ממערכת התפיסות הקשורות ביניהן "האדם הזה").

·        "טיפוח תפ"מ" – מימוש מאמצים המכוונים להגברת תדירות, אינטנסיביות ותכונות אחרות של הופעת תפ"מ מסוימת.

·        "אישיות" - מערכת תפיסות הקשורות היטב ביניהן מכל 5 הסקנדות.

·        "אקורד" - מערכת תפ"מ הקשורות היטב ביניהן.

·        "מטרה עיקרית (אחת)" – רצון משמח אינטנסיבי ויציב היוצר אקורד עם ציפייה, התמדה ורצינות (לעיתים קרובות מתגלות גם תפ"מ אחרות). רמ"ש אחרים נחלשים, אם הם לא נמצאים ברזוננס עמו.

·        "תהליך" – מכלול תפיסות המופיעות אחת אחרי השנייה ("שלבים"), המובלט כמערכת תפיסות הקשורות היטב ביניהן.

·        "שלב" – חלק מתהליך.

·        "רצף (של תפיסות)" – מכלול תפיסות המופיעות אחת אחרי השנייה.

·        "מימוש (הרצון) (כרצף)" – רצף של תפיסות המלוות ברצון לסיכום, כלומר ביחס אליהן יש השערה שהן יסתיימו בסיכום.

·        "פעולה" – חלק ממימוש הרצון.

·        "תולדה של תפ"מ" – מימוש המאמץ בהשגה של הופעת התפ"מ.

·        "תהליך סילוק האמ"ש"  מורכב לפחות מהשלבים הבאים:

א.     קביעה מחשבתית קצרה, כמעט רגעית, שקיימת אמ"ש

ב.     רצון משמח להפסיק לחוות את האמ"ש

ג.       פעולת (כלומר, פרץ חזק ומרוכז של רצון משמח) הסילוק של האמ"ש

ד.      רצון משמח לתפ"מ

ה.     מאמץ לתולדה של תפ"מ (כלומר, פרץ מרוכז של רצון משמח לתפ"מ כאן ועכשיו, "קפיצה" אל תוך התפ"מ, "היזכרות" בעצמי בתפ"מ)

ו.       הופעת תפ"מ.

רק אחרי שסעיף ו' בוצע, ניתן לומר שהסילוק התבצע.

("תהליך הסילוק" רלוונטי כאשר ניסיון בסילוק האמ"ש מאוד קטן או כאשר הרצון המשמח לסלק את האמ"ש לא עולה מספיק על הרצון המכאני להמשיך לחוותה, במקרה כזה החלפת אמ"ש בתפ"מ מתרחשת באופן איטי, וניתן להבחין בכל בשלבים הנ"ל. ככל שרוכשים ניסיון בסילוק אמ"ש והרמ"ש להפסיק לחוותן מתחזק, אז שלבים מסוימים מתבצעים מהר מאוד, כך שעם הזמן אנחנו מתחילים לדבר לא על "תהליך הסילוק, אלא על "פעולת הסילוק"

לשלבים הנ"ל יכולים להתווסף גם האחרים, לדוגמה, הרצון לחזק את הרמ"ש לתפ"מ או מחשבות שהן "הגורמים המוארים", יכולים להיווצר מחזורים שונים).

·        "פעולת סילוק האמ"ש" או רק "סילוק האמ"ש" – מאמץ שהתוצאה שלו הינה:

א.     אין זכר לאמ"ש

ב.     מופיעה תפ"מ ברורה, אפילו הקטנה ביותר.

·        "טכנולוגיה" – קביעת השלבים (לפי סדר הופעתם) של תהליך מימוש הרצון.

·        "תשוקה לגילוים" – אקורד המורכב מחלקים הבאים:

א.     רמ"ש לגילוים (בתרגול) (כלומר, הופעת תפ"מ חדשות, הבהרות, גילוי טכנולוגיות חדשות וכן הלאה.) שם רזוננטי אחר של המושג הוא הרצון משמח ללמוד

ב.     הרגשת הסוד

ג.       רצינות.

·        "מנוחה" – הפסקה בפעולות (פיזיות) המובילות לעייפות.

(מא"ש (חולשה, שום-דבר-לא-קורה ואחרים), אמ"ח (שביעות רצון, שמחה מבעלות, שמחה לאיד ואחרות). כל פעם שהאדם רוצה "לנוח" בעזרת אמ"ח, במקום ההקלה מתערובת של עייפות ו-4ש מתרחשת רק ההדחקה של 4ש, החלפתם באמ"ח עם התחזקות בלתי נמנעת של 4ש. הדרך היחידה לנוח היא להפסיק את הפעולות הפיזיות. ואם האדם חושב שהמנוחה היא החופש מ-4ש, אז הדרך היא סילוקם והתולדה של תפ"מ).

·        "עייפות" – מכלול תחושות (פיזיות), הבאות כתוצאה מפעולות פיזיות ממושכות או אינטנסיביות. מלווה ברצון לעשות הפסקה בפעולות. אדגיש שעייפות אינה עייפות אמ"ש, רק"ש ומא"ש, כגון חולשה, אפאתיה, עצלנות, אפרוריות וכדומה.

עייפות תואמת לחלוטין את חווית התפ"מ, יתר על כן, אם הפעולות הפיזיות מונעות על ידי רצון משמח, העייפות יכולה להיות הרגשה נעימה.

·        "עמדה" – מכלול של מספר תפיסות המגובש כתוצאה ממימוש של הרצון הנקבע.

·        "מצב" – מכלול תפיסות המתגבש ללא תלות ברצונות שנקבעו.

·        "סולם האינטנסיביות (שעכשיו בשימוש)" – בשד"י משתמשים בסולם מ-1 עד 10, כאשר מספר 1 מסמן את האינטנסיביות המינימאלית של תפיסה נתונה, 10 – האינטנסיביות המקסימאלית. ככל שמרגלים את השיטה יותר ויותר, האינטנסיביות של תפיסות יורדת/גוברת באופן קבוע, לכן לוקחים בחשבון רק את התפיסות שסומנו לאחרונה (חודש, מספר חודשים).

·        "עיבוי הסולם" – הערכה מחדש של מצבי הדכדוך, בגלל הירידה באינטנסיביות הממוצעת שלהם. מה שפעם היה 3-4 הופך ל-10. מה שפעם היה "יותר מ-4", הופך ל"חורג מהגבולות". מה שפעם היה "קל מאוד" הופל למ-1 עד 5.

·        "חיוני" – האינטנסיביות שלו מוערכת מעל 5.

·        "משמעותי" - האינטנסיביות שלו מוערכת מ-3 עד 5.

·        "לא משנה" – אין רצונות משמעותיים ביחס לדבר עליו מדובר.

·        "קושי" – עמדה או מצב, בהם יש צורך להשקיע מאמצים גדולים להשגת התוצאה.

·        "קל" – כזה שלא נוצר קושי.

·        "המתנה אקטיבית" – עמדה המורכבת מרצונות משמחים הבאים:

א.     מטרה עיקרית (המכוונת להשגת תוצאה כלשהי).

ב.     רמ"ש לסלק רמ"כ המכוון להשגת תוצאה מסוימת.

ג.       רמ"ש לא לממש רמ"ש חלשים ולא יציבים המכוונים להשגת תוצאה מסוימת.

ד.      רמ"ש להופעת רמ"ש אינטנסיביים ויציבים היוצרים רזוננס עם המטרה והמכוונים להשגת תוצאות בינים.

עמדת ההמתנה האקטיבית הינה התוצאה של תרגול הטיפוח והחיזוק של הרמ"ש והתפ"מ הנלוות.

(כתוצאה מכך נוצר "אפקט הסכר" – האינטנסיביות והיציבות של הרמ"ש גדלה, מתחזקת ההתמדה, הציפייה, הרצינות. יכולות להופיע תפ"מ נוספות).

(רמ"ש של שלבי בינים יכולים לא להופיע כלל! זה לא אומר שנכשלת, הרי "המטרה העיקרית" מתחזקת במהלך "ההמתנה האקטיבית", מתנקה ממרכיביה המכאניים. זה מעלה את הסיכוי להשיג את התוצאה בלי להשיג תוצאות בינים).

·        "(פעולה) מאולצת" – הינה המימוש של הרמ"כ, פעולה זו מבוצעת למרות אמ"ש משמעותיות המופיעות במהלך הרמ"כ.

·        "פעילות המכוונת לאובייקט" – זו בחינה של מערכות תפיסות הקשורות היטב, חיפוש חוקיות בהופעתן, עבודה עמן למען השגת התפיסות הרצויות.

·        "אובייקט", "קיום", "תהליך" – כינוייהן של מערכות תפיסות הקשורות היטב ביניהן.

·        "חורבן", "השמדה", "הסרה" של אובייקט, קיום או תהליך. כלומר, זהו מכלול של תפיסות שאחריהן נעלמות בו-זמנית (או אחת אחרי השנייה) התפיסות של מערכות תפיסות הקשורות היטב (במיוחד אם הדבר הוא בלתי הפיך).

·        "יסודות (או "מרכיבים"), "מאפייני התנהגות" (או "תכונות אופי, אישיות") ו"שלבים" - מערכות תפיסות הקשורות היטב מודגשות באובייקט, קיום או תהליך בהתאם.

(אדגיש, שאם משתמשים במושגים האלה במשמעויות שאני מציע, אז מובן ש"אובייקט" אינו "מבנה", "קיום" אינו "התנהגות" ו"תהליך" אינו "השתלשלות אירועים", אפילו אם מערכות תפיסות הקשורות היטב המודגשות מכסות את כל מכלול התפיסות המודגשות במערכת תפיסות הקשורות היטב ההתחלתית. במילים אחרות, "לסמן" לא זהה ל"להכיר את המבנה ואת התכונות במלואן". הניסיון מוכיח שאם כרגע קיימת הדגשה של מכלול תפיסות כלשהו, אז במידת התרגול של סילוק מצבי הדכדוך וטיפוח התפ"מ (או, אם מדברים על אובייקטים, במידת חקירתם) מתרחשים שינויים הבאים:

1.     ישנן קביעות חדשות של הבחנות, יחד עם זאת קיימת ההבנה (כלומר, מחשבה הנמצאת ברזוננס עם תפ"מ) שההבחנה הזאת לא הייתה קיימת קודם לכך. זו הדוגמה של חיזוק יכולת ההבחנה כתוצאה מהתרגול, וגם הדוגמה של "התפתחות" האדם, כלומר, הופעתן של תפיסות חדשות שהוא לא הכיר לפני כן.

(או, אם מדברים על אובייקטים, אנחנו יכולים לגלות תפיסות חדשות כתוצאה מדברים הבאים:

א.     השתמשנו בשיטה חדשה להשפיע עליו. זו דוגמה של מחקר מדעי רגיל, הן בתחום של פיזיקה ניסיונית, הן בתחום של פסיכולוגיה ניסיונית,

ב.     חיזקנו את עוצמת הבסיס הניסיוני (יכולת ההבחנה של מכשיר וכדומה), את האפקטיביות של שיטות לחקר האישיות וכן האלה).

2.     ישנן קביעות חדשות של הבחנות, יחד עם זאת קיימת ההבנה שההבחנה הזאת לא הייתה קיימת קודם לכך. זו דוגמה של התחזקות הכנות כתוצאה מתרגול השיטה.

3.     מתגלות יכולות חדשות בהבחנה במערכות תפיסות הקשורות היטב כמרכיב במערכת ההתחלתית. זה יכול להוות בסיס להשערות חדשות, מחקר וגילוי של תפיסות חדשות.

כך, כאשר אני מכנה מערכת תפיסות הקשורות היטב בשם זה או אחר, אינני יכול לשער שנכללו בה כל התפיסות שהובחנו, ובעתיד לא יתגלו הבחנות חדשות של תפיסות, אותן אכניס לתוך המערכת ההתחלתית של תפיסות הקשורות היטב, מכיוון שהן עונות על תנאים הנמצאים בבסיס של מערכת התפיסות הקשורות היטב.

קל מאוד לבדוק את הנ"ל על דוגמאות קונקרטיות, אני לא אתעכב על כך, כל אחד יכול לעשות זאת בעצמו. כל המתרחש עם מתרגלי שד"י הינו הדוגמה להרחבה ולחידוד של הרכב מערכות התפיסות הקשורות היטב המכונות "אני", "המקום הזה", "מכלול תפיסות במקום הזה".)

·        "מבנה", "אופי" ("אישיות") ו"רצף" – מכלול יסודות, מאפייני התנהגות ושלבים בהתאם.

·        "תיאור (של מכלול התפיסות)":

א.     "תיאור מבני-התנהגותי" – רשימה של מערכות תפיסות הקשורות היטב, אשר ניתן להבחין בהן בקבוצה של תפיסות מסוימת (יסודות, מאפייני התנהגות של מכלול תפיסות נתון ומרכיביו, שלבים), ו/או

ב.      "תיאור רזוננטי" – רשימה של תפיסות היוצרות רזוננס עם המכלול הזה. לרוב משתמשים בתיאור מילולי או על ידי דימויים (אך רק בגלל ההרגל להדגיש את מערכות התפיסות הקשורות היטב דווקא בקבוצות התפיסות האלה).

(היעדר תיאור מבני-התנהגותי הינו בסיס מוצק לשער שביטוי מסוים אינו תיאור, אלא פואטיות (ראי בהמשך), הסיבות הן:

1.     אם האדם אכן מתאר את מכלול התפיסות המדגש על ידיו, הוא תמיד מסוגל לתת תיאור מבני-התנהגותי די נרחב כבר לאחר ההופעות הראשונות של התפיסות האלה, כלומר הוא מסוגל לתאר בפרטי פרטים את הופעותיהן,

2.     לא רק שהוא "מסוגל לתאר", אלא גם באופן בלתי נמנע יש לו רצון לעשות זאת, במקרה שהתפיסות האלה הן מוארות או כוללות יסודות מוארים או שלבים.)

·        "רזוננס-ת"ת" – תופעת הרזוננס החזק בין הופעת התפ"מ לבין הרצון המשמח לתארה.

·        "הגדרת המושג" – תיאור של מערכת תפיסות הקשורות היטב, אותה מושג מסיום זה יסמן.

·        "דיוק הגדרת המושג" – לדייק בתיאור של מערכת תפיסות הקשורות היטב, המסומנת על ידי מושג זה, כלומר:

א.     בדיקת הרשימה של מערכת התפיסות הקשורות היטב

ב.     בחירה של תפיסות היוצרות רזוננס גדול יותר על התפיסה הנתונה (או תכלול התפיסות).

·        "הגדרה די מדויקת של המושג" הינה ההגדרה שכרגע לא קיים רצון משמח לתארה באופן מדויק יותר, ואילו השימוש בה מוביל לצלילות שכלית (וייתכן שיוצר רזוננס עם צלילות-תפ"מ).

·        "מילה חלולה" – מילה שאינה מושג, כלומר משמעותה אינה מוגדרת. שימוש במילים חלולות בדיבור גורם לו להיות מבולבל, חסר משמעות, חסר צלילות שכלית, לא נמצא ברזוננס עם צלילות-תפ"מ.

(בדיבור היומיומי מילים כאלה כמעט לא מופיעות. הרי אם אנשים שונים ירצו, הם יגדירו די דומה את המילים כמו "כסא", "שולחן", "לטאטא", "להביא". כלומר, המילים האלה מוגדות באופן מספיק טוב על ידי השימוש בהן בהקשר הנתון. אותו דבר ניתן לומר על פיזיקאים המדברים על פיזיקה, מהנדסים המדברים על מתקן שהם מפתחים, מכונאים המדברים על המנוע שהם מתקנים וכדומה. זה גם קשור לעובדה שבפעילות המקצועית והיומיומית האנשים רוצים לקבל תוצאות, לכן הם נאלצים להגיע להבנה מאוד מדויקת, הרי אחרת הם לא ישיגו את התוצאות האלה וכולם יראו זאת. בכל הקשור לתיאור הפעילות הפסיכולוגית של האדם, כאן אנחנו נתקלים בכמות עצומה של מילים חלולות, לרוב כמעט 100%. ניתן להסביר זאת כך, האנשים אינם רוצים לקבל תוצאות בצורת מצבים רצויים ואינם רוצים לבדוק האם מישהו אחר קיבל את התוצאות או לא.)

·        "חלולות-נ'" ("מילים חלולות נגיפיות") – אנשים המשתמשים במילים חלולות אלו בטוחים ללא שום בסיס לכך, שהם יודעים מהי משמעות של המילה הזאת. למשל, "צריך", "עזרה", "טוב", "רע", "הגינות", "נכון" וכדומה. כלומר, האנשים אפילו לא מבינים שהמילה הזאת הינה מילה חלולה (ולרוב גם אינם רוצים להבין זאת, מפני שהם רוצים להמשיך לתמוך בטמטום, אינם רוצים לחוות צלילות).

·        "חלולות-ס'" ("מילים חלולות סטנדרטיות") – ביחס למילים חלולות אלו לרוב האנשים חושבים שאין להן משמעות קונקרטית. דוגמאות: תוספות טורדניות כמו "נו", "כאילו", "כלומר", "איך אומרים", "אז", "בעקרון", "פשוט", "בגדול".

·        "חלולות-מ'" ("מילות עגה מדעיות [כביכול]" – אחד הסוגים של מילים חלולות נגיפיות. אנשים המשתמשים במילים אלו חושבים שהן מוסיפות חשיבות לדברים. חלולות-מ' מחזקות את הרח"ע ואת האהבה העצמית של המדבר. הן גם מיועדות לגרום לאדם עמו משוחחים להרגיש רנ"ע, לדכא את רצונו להתנגד, לחשוב באופן עצמאי, וגם לקבל בצורה עיוורת את הקונספציה של הצד השני. לפעמים משתמשים בחלולות-מי לחיזוק הדדי של הרח"ע, שקיעה משותפת בשביעות הרצון העצמית, בטמטום. דוגמאות: "למעשה", "באופן כללי", "הייתי רוצה לומר ש...", כן, אבל...", "בערך כך", "נגיד ש...", "לפי המחקר הזה...", פילוסוף כלשהו עוד במאה ה... אמר ש...", "כולם יודעים ש...", "לפי דעתי הסובייקטיבית...", "למען האובייקטיביות עליי לומר...", "אגיד לכם כך...", "הרשו לי, אך..." וכן הלאה. מיליונים חושבים שהם אנשים חשובים ומפותחים אינטלקטואלית, לכן מספר הביטויים האלה עצום.

·        "הפרעות-ק'" ("הפרעות קומוניקטיביות") – תופסות טורדניות פונטיות או תנועתיות לדיבור:

1.     הכפלה קלה של האות הראשונה במילה הראשונה של ביטוי, "ז..זה מה שאני אגיד..."

2.     כשעוצמים עיניים חזק מהרגיל בתחילת הביטוי

3.     כשפותחים עיניים חזק מהרגיל

4.     משיכת התנועה האחרונה בין המילים של הביטוי: "אני חושב ש...היום אני...."

5.     כל מיני "אאא...", "מממ..." בין הביטויים

6.     ישנה רשימה אכן אינסופית של תנועות טרדניות בזמן הדיבור, עיוותי מימיקה למיניהם, גירודים, התמתחויות, כלומר תנועות שונות של איברים שונים ועוד הרבה דברים אחרים.

·        "פואטיות" - אחד הסוגים של מילים חלולות נגיפיות. הן הטריגר לחוויית אמ"ש או אמ"ח.

·        "שקר עצמי עם מירכאות" – צורה די תדירה על שקר עצמי, כאשר שמים את המילה החלולה במירכאות ובצורה זו משתמשים בה בדיוק באותו אופן כמו לפני כן! האדם חושב: "הרי שמתי את המילה הזאת במירכאות, אז אני מבין שאין לה משמעות". אז למה לכתוב משהו ללא משמעות? למה במקום הביטוי "הוא "עזר" לי", לא לכתוב "הוא "לחענחזל" לי"? הוא לא שואל את עצמו את השאלה הזאת, הוא מדכא את הצלילות השכלית שלו בקשר לעובדה שהוא ממשיך להשתמש במילה חלולה.

·        "גילויים (של האדם)" – מכלול הפעולות של אדם.

(כדי לא לסבך את ההגדרות, אדבר על גילויים של אדם אחר כברירת מחדל ועל הנחות ביחס לאדם אחר, למרות שלפעמים ניתן לומר את אותו הדבר גם על עצמך, כאשר את נזכרת בעצמך, כלומר, כאשר קיים מכלול תפיסות המכונה "זה קרה לי").

·        "התנהגות (האדם)" – מכלול פעולות (האדם) הנבחנות כמערכת תפיסות הקשורות היטב.

·        "גורמים חיצוניים" (או "תנאים" או "נסיבות") – מכלול תפיסות שלא נכללות במערכות התפיסות הקשורות היטב אותן אני חוקר. לדוגמה, אם ברצוני לפרש את התנהגות הבחורה שהסתכלה עליי בצורה לא ידידותית, אז חובה לקחת בחשבון את השפעתם של הגורמים החיצוניים, כגון נוכחות בעלה הקנאי, ילד שלה המושך אותה ביד וכן הלאה. כתוצאה מכך, הפירוש ההתחלתי "אינני מוצא חן בעיניה" יכול להתחלף בדבר הפוך לגמרי: "היא חושבת, איזה מפגרת היא, כי במקום להשתעשע עם בחורה מגניבה כמוני, היא משחקת תפקיד של אישה חסודה".

·        "בסיס (לפירושים והנחות)" – תופעות שראית כבר קודם (מתגלות בך או באחרים) וגילית שלרוב (תלוי בגורמים חיצוניים כאלה ואחרים) הן מלוות או על ידי התפיסות שאת מניחה שהן קיימות, או על ידי תפיסות אחרות המלוות לעיתים קרובות על ידי התפיסות שאת מניחה שקימות.

·        "הנחה" – מסקנה על סבירות גבוהה של דבר כלשהו, שיש לה בסיס (שורה של תצפיות וחוקיות מוכרת).

·        "פירוש (גילוים של אדם אחר)" – מקרה פרטי של הנחות. זו הנחה לגבי מהן התפיסות (של אדם אחר) המלוות גילוים מסוימים של אדם אחר.

אם את מודיעה שיש לך בסיס להניח שקיימות תפיסות כלשהן אצל אדם אחר, עליך:

א.     להצביע על גילויו הקונקרטיים

ב.     למנות פירושים אפשריים בהתאם לניסיון הקיים בלהבחין בגילוים האלה ובתפיסות המלוות אותם, בתנאים הקרובים לנצפים.

(כשמדובר על "תפיסות של אדם אחר" חייבים להבין שהמושג עצמו "אדם אחר" מסמן את התפיסות שלי. כל התפיסות הן רק שלי, כלומר, רק מה שנבחן ונצפה במקום הזה. "אדם אחר", "גילוים של אדם אחר" – זהו סימון של תפיסות "שלי", שהן מערכות תפיסות הקשורות היטב ביניהן. זו טעות לעצב קונספציות חדישות על "מציאות", "אשליות", "בדידות", בהתבסס על הנאמר, מפני שהמילים האלה הן חלולות, כלומר מילים ללא משמעות ברורה, הן חלקים )שקריים, ללא בסיס) מקונספציות.)

·        "הולם" – המתאים להנחות ולתצפיות הקיימות.

·        "ניתוח הכישלון" – לקבוע מהם המאמצים שהושקעו, מהם השינויים בהרכב התפיסות במהלך המאמצים, התוצאות. חיפוש החוקיות, גיבוש ההנחות בקשר לסיבות הכישלון, חקר הנושא. ניתוח הכישלון זו השיטה להגיע לצלילות, להפוך את המאמצים ליעילים יותר, להעלות את הסבירות של השגת התוצאות.

·        "הכרחי (להשגת התוצאה)" – לפי ההנחות בלעדיו לא ניתן להגיע לתוצאה.

·        "שקר" – מימוש הרצון המכאני לעוות את המידע על תפיסותיך (ללא תלות בשיטה – החלפת דגשים, הכנסת ערפול, החלפות וכדומה).

·        "דיסאינפורמציה" - מימוש הרצון המשמח לעוות את המידע על תפיסותיך (ללא תלות בשיטה – החלפת דגשים, הכנסת ערפול, החלפות וכדומה). מטרות טיפוסיות של דיסאינפורמציה"

1.     ליצור למתרגל אחר מצב כזה למען התרגול, כאשר יש בסיס להניח שיש לו רצון משמח למצבים כאלה,

2.     ליצור בשביל עצמך מצב כזה למען התרגול,

3.     הגנה מפעולות עוינות של אנשים אחרים.

(מצב דכדוך טיפוסי: לקחת את השקר שלך כדיסאינפורמציה. פתרון – לחקור באופן יסודי את תפיסותיך, להוליד רצון לחיזוק הכנות (למשל, בר"ב), לקחת עמדה "כעת אינני כנה", לבקש סיוע ממתרגל אחר שיחקור אותך).

·        "קוצים" – גילוים המהווים בסיס להנחות על קיום תפיסות מסוימות באדם, אשר אינן תואמות את תפיסותיך עליו.

·        "גרגירים" - גילוים המהווים בסיס להנחות על קיום תפיסות מסוימות באדם, אשר תואמות את תפיסותיך עליו.

·        "הדחקה" – מימוש רצונות מכאניים:

א.     לא להבחין ב"קוצים" של אדם אחר.

ב.     לדכא את הזיכרונות גל גילויי האדם, אם קיימת ההנחה (או אפילו הוודאות) שבסופו של דבר יתגלו "הקוצים".

ג.       לדכא את מחשבות הקשורות לניתוח גילויי האדם, אם קיימת ההנחה (או אפילו הוודאות) שבסופו של דבר יתגלו "הקוצים".

ד.      לדכא מחשבות (אף על פי שהן ברורות למדיי) המובילות לתוצאות לא רצויות במהלך פירוש התנהגות האדם.

·        "תוספת" – מימוש רצונות מכאניים:

א.     ליצור ודאות שקרית שאת מבחינה ב"גרגירים" באדם.

ב.     ליצור ודאות שקרית שקיים הזיכרון על ההבחנה ב"גרגירים".

ג.       ליזום פעילות מחשבתית עם שיבוש (אפילו בולט מאוד) של קשרים לוגיים, אם בסופו של דבר "תוסק מסקנה" על קיום "הגרגירים" באדם.

ה.     לתמוך רק במחשבות המובילות לתוצאות רצויות במהלך פירוש התנהגות האדם.

·        "חקירה" – מכלול פעולות המוגדר בהמשך, שמכוונות להשגת הצלילות השכלית לגבי "אובייקט החקירה" שהינו מערכת תפיסות הקשורות היטב ביניהן.

מכלול הפעולות הנקרא "חקירה" חייב לכלול לפחות:

א.     הגדרת אובייקט החקירה

ב.     הגדרת "שיטת החקירה" – רשימת הפעולות, אשר לפי ההנחות והניחושים הקיימים, ביצוען יכול לגרום לשינויים באובייקט החקירה, וניתוחם יאפשר להגיע לצלילות השכלית על אובייקט החקירה.

ג.       קביעת "תוצאות בינים של החקירה":

* פעולות שננקטו

* שינויים באובייקט החקירה

* הנחות שמופיעות

ד.      קביעת "תוצאת החקירה" – רשימת הצלילויות שהושגו.

* עוד דרך להגדיר "חקירה" היא לנסח את השאלה ולחפש את התשובה בעזרת תצפיות וניסויים.

·        "טיעונים" – ביטוים אשר:

1.     בנויים בצורה ברורה וללא ניגודים,

2.     מתארים תצפיות ותוצאות חקירתן המתייחסות לנושא הנחקר,

3.     מביעים עמדה מסוימת – הסכמה, חוסר הסכמה, הסכמה חלקית, תוספות, נקודת מבט חדשה, תיקונים וכדומה.

·        "מיצוי (הרצונות המכאניים)":

1.     מימוש רב פעמי של הרצונות המכאניים (לפעמים עד תחושת שובע או שובע עד זרא),

2.     חקירת תהליך המימוש

3.     קביעת התוצאות

4.     חיפוש בתוצאות מערכות תפיסות הקשורות היטב וחקירתן.

·        "בירור הרצונות":

1.     קביעת הרצונות

2.     להבחין מהם הרצונות המשמחים ומהם המכאניים

3.     השקעת המאמץ לסילוק הרמ"כ וחיזוק הרמ"ש.

·        "ניוון חלקי (של הרצונות המכאניים)" – החלשת (בממוצע) האינטנסיביות של הרצון המכאני (כתוצאה מההשפעה המשותפת של תרגול המיצוי והבירור, סילוק מצבי הדכדוך והולדת התפ"מ) עד המצב, כאשר הרצון המשמח לסלק את הרצון המכאני הזה הופך למוגדר, יציב, מתגבר על ההרגל לחוות את הרצון המכאני הזה ברוב המקרים.

·        "משתלם" – יש בסיס לחשוב שהשימוש בו יגדיל את הסיכויים להשיג את התוצאה.

·        "אופטימאלי" - יש בסיס לחשוב שהשפעתו או השימוש בו יעזור להגיע לדרך הרצויה ביותר בתהליך השגת התוצאה, למשל, באופן המהיר ביותר או השלם ביותר. כלומר, "האופטימאלי" הוא המשתלם ביותר.

·        "יעיל", "אפקטיבי" – השימוש בו הוביל להשגת התוצאה.

·        "שגיאה" – מסקנה שגויה, המוסקת בגלל חוסר התנסות מספקת בתהליך החשיבה, בחיפוש בסיס מספק וניתוחו וכדומה, ולא כתוצאה ממצבי הדכדוך, כגון אמ"ש, רצונות מכאניים, קונספציה.

·        "טמטום" – היעדר (תחת השפעתם של מצבי הדכדוך) הרצון המשמח להבחין בתפיסות, וכתוצאה מכך איבוד הצלילות השכלית והרצונות המשמחים.

·        "מאמץ על" – מאמץ בעל אינטנסיביות גבוהה מאוד (9-10 לפי הסולם הנוכחי שלך או החוגר מהגבולות) המושקע כאשר את עושה משהו (כלומר, משנה תפיסות), אף על פי שאת בטוחה שאינך יכולה לעשות זאת. 

·        "דומיננטה שלילית" – אמ"ש או רק"ש אליהם האדם כל כך רגיל, שלא יכול לתאר את עצמו בלעדיהם, מפסיק להבחין שהוא חווה אותם ללא הפסק. אפילו אם קיים הרצון לגלות את האמ"ש ואת הרק"ש, הוא לא מסוגל לגלותם ללא חקירה ממושכת של עצמו וללא השקעת מאמצים לסילוק מצבי הדכדוך.

(תכונה זו של הדומיננטה השלילית אינה מהווה מכשול לתרגול, מפני שתמיד קיימת כמות גדולה של מצבי דכדוך הנקבעים, אשר בזמן סילוקם מחדדים את יכולת ההבחנה ונוצרת האפשרות לבחון ולסלק את הדומיננטה השלילית).

·        "סילוק מוחלט של אמ"ש" – סילוק שהתבצע תוך 0.5 שניות או מהר יותר.

·        "הדחקה של אמ"ש" – החלפה של אמ"ש אחת לאחרת או לאמ"ח. למשל, במקום בושה את מתחילה לחוות תוקפנות או סרקזם. אינה מובילה לשחרור ממצבי הדכדוך.

·        "התגלות (חיצונית) של אמ"ש" או "סימנים של אמ"ש" – התנהגות מסוימת הגורמת לשער (עבורך ועבור האחרים) שקיימת אמ"ש כזו או אחרת (מימיקה, אינטונציה, תנועות, מילים וכדומה).

·        "הורדה של אמ"ש" – החלשה מהירה (פחות מ-2-3 שניות) של אמ"ש, כתוצאה מהשקעת מאמץ לסילוקה.

·        "דיכוי של אמ"ש" הוא התוצאה של הרצונות הבאים:

1.     קיים הרצון לחוות אמ"ש והוא חזק יותר מאשר הרצון לסלק אמ"ש (או שהרצון לסלק אמ"ש בכלל לא קיים)

2.     קיים הרצון להסתיר את הסימנים של אמ"ש

3.     כנות חלשה מאוד (או לא קיימת בכלל)

4.     לפעמים קיימת ההורדה של אמ"ש (או קיים רצון חלש לסלק אמ"ש)

דיכוי אמ"ש מחזק את האינטנסיביות של רק"ש ושל מא"ש, מגביר את התדירות של יח"ש.

·        "דיכוי של רצון" – מימוש הרצון המכאני להחליש את האינטנסיביות של הרצון או לוותר על מימושו.

·        "שתיקה" – דיכוי הרצון (הן המשמח והן המכאני) להביע את עמדתך (את יחסך), לספר על תפיסותיך.

·        "פעולה מושלמת" – שלב כלשהו בתהליך המימוש של רצון משמח או תהליך כשלהו אחר המורכב רק משלבים מושלמים.

·        "בריחה אל הטמטום" – במקום לסלק אמ"ש את מדחיקה את המחשבה על כך שאת חווה אמ"ש, מדכאת את קביעתן, מנסה להדחיק את האמ"ש בעזרת אמ"ח.

·        "ירידה (בתרגול)" – מצב בו הרצון לחוות מצבי דכדוך חזק הרבה יותר מאשר הרצון לתפ"מ.

·        "הידבקות (לאמ"ש)" – קיימת מחשבה "אני חווה אמ"ש", קיים רצון חלש להפסיק לחוותה, אך אינו מספיק כדי להתגבר על כוח ההרגל לחוות אמ"ש ועל כוח הרצון המכאני להמשיך לחוות אמ"ש.

·        "לחצן אדום גדול" ("לא"ג") – פעולה מדומה, שבעזרתה אדם הנדבק לאמ"ש חולם להיפטר מאמ"ש ללא השקעת מאמצים לסילוקה. למשל, לשבת בתנוחה כלשהי, לקרוא מנטרה, לשלם עבור מחילה וכדומה. היות וכל הפעולות הללו אינן מאמצים לסילוק אמ"ש והולדת תפ"מ, בעזרתן לא ניתן להגיע לתוצאה.

·        "משבר שום-דבר-לא-קורה" ("משבר שדל"ק") – מצב ללא אמ"ש חזקות, אך גם תפ"מ לא נקבעות. אין רצונות משמחים, אין רצונות מכאניים חזקים. לא ברור מה מתחשק לעשות. אין ציפייה, שום דבר לא מעניין.

(כדי להפסיק את משבר השדל"ק, חובה להתחיל להבחין ולסלק אפילו את האמ"ש "הזעירות" ביותר ולהוליד תפ"מ בעזרת התרגילים הפורמאליים).

·        "תרגילים שמרניים" – פעולות לשינוי התפיסות, אשר תוך כדי האימון לבצען את מחזקת את ההרגל לשנות את התפיסות ולרצות לשנותן. לדוגמה, לסלק את ההרגל לעשן או לשנות הרגל יומיומי קטן כשלהו יכול להתברר כמשימה לא קלה. אך עדיין זה קל יותר מאשר להטמיע את המאמץ לסילוק אמ"ש. ראשית, הסיבה היא בכך שכוח ההרגל לחוות אמ"ש הינו עצום. שנית, לרצון המכאני לחוות אמ"ש גם יש כוח עצום, ושלישית, דרגת ההתמכרות לאמ"ש גבוהה מאוד.

·        "תרגילים פורמאליים" ("ת"פ") – פעולות, אשר:

1.     מבצעים אותן הרבה פעמים ובעוצמתיות, בסדרות

2.     הינן מושלמות

3.     מלוות על ידי זכירה על תפ"מ (רצוי)

4.     מטרתן (ישירה או עקיפה) היא הולדת או חיזוק של תפ"מ

5.     יוצרות רזוננס עם תפ"מ (רצוי)

6.     נקבעות (רצוי בכתב)

·        "השגת הזכירה" – מכלול תרגילים פורמאליים הגורמים לכך שזכירה תהיה תדירה, עוצמתית ואינטנסיבית יותר. "לבטא את הרצון בקול רם" הינו אחד מהתרגילים הללו (הן במהלך הפעילות והן מחוצה לה), כל 5 דקות לקבוע מהי עוצמת הזכירה וכדומה.

·        "לעסוק בתחליף של השיטה" – לחקות את התרגול, תוך כדי ביצוע פעולות (למשל, לבטא את הרצון בקול רם), אשר מקורן אינו ברמ"ש, אלא ברמ"כ (לדוגמה, הרצון להחזיק בתפ"מ, לסתום אפרוריות, לעשות רושם וכדומה. אם המקור הוא "תכניות", קונספציות על כך ש"צריך לתרגל את השיטה" וכן הלאה).

·        "להתיש את עצמך (בביצוע תרגיל כלשהו)" – לחקות תרגיל כלשהו כל כך הרבה פעמים שהרמ"ש לבצעה נחלש עד כדי כך שאינו מסוגל להתגבר על הרמ"כ, על אינרציית החולשה ומפסיק להתממש.

·        "לנצל (אדם)" – לממש את רצונותיך בקשר לאדם כלשהו (גם עם הוא משתתף בזה) תוך כדי ניצול העובדה שהיא לא אומר שאינו רוצה שתעשי זאת. יחד עם זאת

1.     לא להתעניין למה הוא לא אומר "לא"

2.     לא להודיע לו שאת מממשת את רצונך תוך כדי ניצול העובדה שהיא לא אומר "לא", ושאין לך רצון לברר בעצמך למה הוא מתנהג כך.

·        "סְטָלְקינג" – תרגיל המאמן אותך לסלק אמ"ש באופן מוחלט ולהוליד תפ"מ במצבים כאשר רגש החשיבות העצמית שלך (רח"ע) נפגע בצורה המקסימאלית.

·        "ניסוי חברתי" – ביצוע פעולות, שמעוררות באנשים אחרים תגובות שליליות, במטרה לעבוד על סילוק מוחלט של אמ"ש. בראש ובראשונה זה הפחד מיח"ש, תוקפנות, בוז מצידם של האחרים. השוני מסטלקינג הוא בכך שזו לא מכה מאסיבית על הרח"ע שלך, אלא פעילות נקודתית המוגבלת בזמן, זו לא מתקפה על הרח"ע, אלא גישוש.

·        "סגפנות" – תרגול הסילוק המוחלט של אמ"ש (ראשית כל, של רחמים עצמיים (ר"ע) וההולדה של תפ"מ במצבים בהם קיימות תחושות (פיזיות) לא נעימות (או כאב) (חשוב מאוד לעקוב ולבדוק שלא נגרם נזק בלתי הפיך לגוף הפיזי, כלומר לא להרוס את מערכת התפיסות הקשורות היטב ביניהן, הנקראת "הגוף שלי". קיימות הרבה אפשרויות לחוות תחושות לא נעימות אינטנסיביות כאשר מעוררים את ר"ע בניסוים לגמרי לא מזיקים).

·        "דעת המורדות (על אדם כלשהו)". קיימת האפשרות לדבר על "דעת המורדות" על מישהו ועל "יחס המורדות" כלפי מישהו לא כעל נקודת מבט שנכפתה עליהן, אלא כעל תופעה מוכחת סטטיסטית. מורדות הן יצורים שחושבים ומרגישים בצורה חופשית לגמרי (ביחס לאנשים הרגילים, שלא מסלקים מצבי דכדוך), מכיוון שהם מטפחים את החופש מהדכדוכים, את עצמאות החשיבה, את הרצונות המשמחים, את התפ"מ. מורדות לא מתנהגות "כמו כולם", בשבילן זהו מצב דכדוך שלא יכול לבוא יחד עם תרגול השיטה, עם התפ"מ.

ממבט ראשון זה יכול להיראות חשוד או מוזר שב-90-100% מהמקרים למורדות יש דעות זהות לגבי מתחיל כלשהו או "זנב" פוטנציאלי או מורדה פוטנציאלית. כלומר, אם מורדה מסוימת מתעניינת במתחיל מסוים, אז ב-90-100% מהמקרים הוא יעניין גם את 90-100% מהמורדות האחרות. אם מישהו חושב שמתחיל מסוים הוא מורדה פוטנציאלית, אז ב-90% מהמקרים כך יחשבו 90-100% מהמורדות האחרות. לא רק "יחשבו", אלא יחוו רצון משמח לסייע לו בתרגול. אך זה לא פלא, כי כתוצאה מהתרגול מורדות רוכשות דרגה גבוהה של צלילות שכלית וצלילות-תפ"מ, חופש מתוספות. ככל שרוכשים יותר ניסיון בתרגול ובתצפיות אחר מתחילים, זנבות ומורדות אחרות, כך גם מתחזקת היכולת להבחין בתפיסות באדם אחר.

·        "מתחיל (בשד"י)" – מי ששולח דוחות של תרגולו לא פחות מ-3 חודשים (למרות הערותיהן של המורדות).

(ככלל, הדוחות הראשונים של המתחילים מגלים רמה גבוהה מאוד חוסר כנות, שקרנות, חוסר אונים, ניסיון לחנך, חוסר סובלנות, אדיבות וכן נלאה – זה רגיל למתחילים. לכן כאשר מורדות מגלות ומעירות על הדכדוכים הללו, זה גורם להתפרצות אמ"ש אצל המתחילים, הן הקורעות והן המועכות. אם המתחיל מתגבר עליהן וממשיך להשתדל להשיג כנות, חופש מדכדוכים, אז יש סיכוי לפחות להיות המתחיל התמידי. בעצם, הרבה פעמים קורה שהמתחיל לא מראה אמ"ש חזקות, ממשיך לשלוח דוחות במשך שנים (!), אך המורדות לא מגלות בו שום עניין, אין להן רצון משמח לתת הערות, להשפיע. הדוחות "מתים", פורמאליים, לא משתקפת בהם ההשתוקקות של האדם להשתנות. לפעמים הערותיהן של המורדות נופלות בין הכיסאות, לא מקבלות התייחסות ראויה).

·        "מתחיל תמידי (השד"י)" – אדם, אשר:

א.     שולח דוחות על תרגולו ו/או משתתף בוועדת המתחילים למעלה מ-3 חודשים.

ב.     לפי דעתן של המורדות, יש לו נטייה חזקה לשביעות רצון וכנות חלשה מאוד (1-2) (הוא עצמו חושב שהוא מאוד כן, למרות שייתכן שיגיד אחרת, כדי להרשים את המתרגלים אחרים ואת עצמו על ידי "הכנות" שלו). רצון חזק מאוד לרח"ע או רנ"ע, ייתכן שהוא תחרותי מאוד, יכול לתפוס עמדה מתגוננת, חוסר רצון לוותר על התוספות ועל הקונספציות (למרות שהוא אומר אחרת), מה שמתבטא בתוספות תמידיות (לרוב הן עצומות), ובמשיכה חולנית להשתמש בקונספציות בדיבור ובחשיבה. לעיתים קרובות מגלה (אך אינו מבחין בזאת בעצמו) תוקפנות 2-5 כלפי מורדות (כחלק מהעמדה המתגוננת, בתגובה להערות, לשאלות). ביחס בין הזמן שהוא מבלה בהתנכרות כלפי המורדות לזמן שהוא מבלה בסימפתיה, משיכה אליהן – פחות מ-1.

ג.       מודיע בהתמדה שהוא רוצה לתרגל את השיטה, במשך חודשים או שנים מכין דוחות, מבצע תרגילים כאלה ואחרים.

ד.      אומנם לאט, אך השינויים מתרחשים. זה דומה יותר לקישוט קירות בית הסוהר שלך, מאשר לניסיון להרסו. ניתן להבחין בשינויים משמעותיים ועמידים אצל המתחיל התמידי אחת לחצי שנה – שנה. לא מתייאש מהעובדה שהוא כמעט ולא משתנה.

ה.     בכל רגע נתון רק 10-20% מהמורדות מרגישות רצון משמח לסייע לתרגול המתחילים התמידיים, לתת הערות, לשאול שאלות, להציע ניסויים, להסביר, לספר וכן הלאה. אך זה מספיק להם, כי הם משתנים מאוד לאט ולא מסוגלים לכלול נפח גדול מדיי של השפעה.

ו.       חווה תפ"מ באופן כה נדיר (מספר התפרצויות קטנות בשבוע), שלא יכול להתאים תיאורים רזוננטיים, התיאורים שלו לא יוצרים רזוננס עם תפ"מ אצל המורדות. לפעמים הירידות שלו נמשכות שבועות, חודשים.

·        "זנב" – אדם, אשר:

א.     שולח דוחות על תרגולו ו/או משתתף בוועדת המתחילים ו/או נמצא בקשר עם המורדות למעלה מ-3 חודשים.

ב.     לפי דעתן של המורדות, הכנות שלו ברמה 3-5, לפעמים מתפרצת עד 8 (הוא עצמו מעריך את הכנות שלו ב-3-5), יש תקופות (כמה ימים, שבוע) של החלטיות ועקשנות (3-5), אשר מתחלפות בירידות ממושכות (כמה ימים שבוע-שבועיים).

נטייה לשביעות רצון בממוצע 5, ביחס שווה עם השתוקקות, החלטיות להוליד תפ"מ ולסלק דכדוכים. רח"ע ורנ"ע חזקים, אך ב-20-50% מהזמן הוא בכנות נלחם עמם. מתבצעת עבודה בסילוק התוספות והקונספציות, אומנם בצורה חלשה.

לפעמים מגלה התנכרות כלפי המורדות (כחלק מהעמדה המתגוננת, בתגובה להערות, לשאלות), אך רואה זאת כמצב דכדוך כבד, יש רצון חזק לסלק את ההתנכרות הזאת.

ביחס בין הזמן שהוא מבלה בהתנכרות כלפי המורדות לזמן שהוא מבלה בסימפתיה, משיכה אליהן – פחות מ-0.2.

ג.       מודיע בהתמדה שהוא רוצה לתרגל את השיטה, במשך חודשים או שנים מכין דוחות, מבצע תרגילים כאלה ואחרים.

ד.      אומנם לאט, אך השינויים מתרחשים. זה דומה יותר לקישוט קירות בית הסוהר שלך, מאשר לניסיון להרסו. ניתן להבחין בשינויים משמעותיים ועמידים אצל הזנב פעם ב-1-2-3 חודשים. לפעמים הזנב מתייאש מהעובדה שהוא כמעט ולא משתנה. ישנן התפרצויות של החלטיות ועקשנות, ואז הוא מבצע מתקפות, מאמצי-על בתרגול, מה שמזרז את השינויים והורס את קירות בית הסוהר באופן חלקי.

ה.     בכל רגע נתון רק 20-50% מהמורדות מרגישות רצון משמח לסייע לתרגול הזנבות, לתת הערות, לשאול שאלות, להציע ניסויים, להסביר, לספר וכן הלאה. אך זה מספיק להם, כי הם משתנים מאוד לאט ולא מסוגלים לכלול נפח גדול מדיי של השפעה. חוץ מזה קיים הדחף של הרצון המשמח של הזנב עצמו לעסוק בשיטה.

ו.       לא חווה תפ"מ לעיתים קרובות (מספר התפרצויות קטנות או ממוצעות ביום), יכול להתאים תיאורים רזוננטיים, התיאורים שלו לרוב יוצרים רזוננס עם תפ"מ אצל המורדות.

ז.       לפעמים חווה רצון משמח לעסוק בתרגילים פורמאליים, במיוחד בתרגילי הולדת התפ"מ.

·        "מורְדָה" – אדם, אשר:

א.     הינו זנב לא פחות מחצי שנה.

ב.        כנות – 8, לפעמים מתפרצת עד 8, תקופות (כמה ימים, שבוע – שבועיים)של החלטיות ועקשנות (עד 3-6) מתחלפות בירידות (כמה ימים).<0} {0>Когда наступает спад, морда не «пережидает» его, а активно исследует, ищет и применяет методы преодоления.<}0{>בזמן של ירידה מורדה "לא מחכה על שהיא תעבור, אלא חוקרת אותה בצורה פעילה, מחפשת ומיישמת את השיטות להתגבר עליה.<0} {0>Желание довольства в среднем 2-5, существенно слабее решимости порождать ОзВ и устранять омрачения.<}0{>שביעות הרצון היא 2-5 בממוצע, קטנה באופן משמעותי מההחלטיות להוליד תפ"מ ולסלק את מצבי הדכדוך.<0} {0>ЧСВ или ЧСУ средние, и в 50% времени ведется борьба с ними.<}0{>רח"ע ורנ"ע בינוניים, ב-50% מהזמן המורדה נאבקת בהם.<0} {0>Работа по устранению дорисовок и концепций ведется активно.<}0{>מתבצעת עבודה נמרצת בסילוק התוספות והקונספציות.<0} לעיתים רחוקות מגלה התנכרות כלפי מורדות אחרות, דאגה בקשר לדעתן, ורואה זאת כמצב דכדוך כבד, קיים רצון חזק לסלק את ההתנכרות הזאת.<0}

לפעמים הסימפתיה שלה כלפי מורדות אחרות מגלה סימני נאמנות רבה, עד אקסטאזה.

למורדה אין "טאבו" בבחינת הקונספציות, אין נושאים, עליהם אסור לדבר, היא מוכנה לבחון ולחקור כל נושא בלי להידבק לרנ"ע או התנכרות או אמ"ש אחרות.

ג.       במשך חודשים או שנים מכינה דוחות, מבצעת תרגילים כאלה ואחרים.<0} {0>Морда уверена, что несмотря ни на какие спады она никогда не прекратит стремиться к свободе от омрачений и к достижению ОзВ (и так оно и есть на данный момент).<}0{>מורדה בטוחה שלא תפסיק להשתוקק להיות חופשייה מדכדוכים ולרצות להשיג תפ"מ (כמו שזה קיים ברגע זה), למרות כל הירידות.

ד.      אומנם לא מהר, אך השינויים מתרחשים.<0} {0>На 50% это напоминает украшение стен своей тюрьмы, на 50% попытки разрушить ее.<}0{>זה דומה רק ב-50% לניסיון לקשט את קירות בית הסוהר, וב-50% - לניסיון להרסו. שינויים משמעותיים, יציבים ניתן לקבוע פעם בשבוע-שבועיים, חודש. לעיתים קרובות מודרה חווה ייאוש, בגלל העובדה שהיא משתנה לאט מאוד. ישנן התפרצויות של החלטיות ועקשנות (עד אקסטאזה), ואז היא מבצעת מתקפות, מאמצי-על בתרגול.

ה.     בכל רגע נתון עד 80% מהמורדות מרגישות רצון משמח לסייע לתרגול המורדות האחרות, לתת הערות, לשאול שאלות, להציע ניסויים, להסביר, לספר וכן הלאה. יחד עם זאת ההשפעה הזאת היא הרבה יותר קטנה, מאשר ההשפעה על הזנבות ועל המתחילים, הרי מורדה כבר בעצמה יודעת הרבה על השיטה ועל עצמה, על תרגול של מורדות, זנבות ומתחילים אחרים. הניסיון שלה גדול ומתעשר במהירות, לכן השפעה נדירה ממורדות אחרות מספקת אותה, גם הדחף של הרצון המשמח של המורדה עצמה לעסוק בשיטה די גדול וקבוע.

ו.       חווה תפ"מ לעיתים קרובות, לפעמים בצורה עוצמתית ואינטנסיבית (יכולות להופיע התפרצויות קצרות או בינוניות רבות במהלך היום, תקופות של תפ"מ בלתי פוסקות, הנמשכות כמה דקות. יכול להופיע רקע מואר במשך כמה שעות. נרכש ניסיון של תפ"מ אקסטאטיות). מורדה יכולה לבחור תיאורים היוצרים רזוננס עם תפ"מ ללא מאמצים משמעותיים, תיאוריה לרוב יוצרים רזוננס עם תפ"מ אצל המורדות האחרות. לעיתים קרובות חווה רצון משמח לסייע בתרגול למורדות, זנבות ומתחילים אחרים.

("לחוות סימפתיה כלפי מישהו" – פירושו שהגילויים של מישהו הינם הגורם המואר לסימפתיה בך, לכן לא פלא שמורדה חווה סימפתיה כלפי זנבות, מורדות ודרקונצ'יקים אחרים באופן אינטנסיבי ותדיר יותר, מאשר כלפי מתחילים תמידיים. אך הרצון המשמח לסייע הינו תפיסה עצמאית, שיכול להתגלות בצורה אינטנסיבית אפילו כלפי מישהו שכרגע גילויו יוצרים רזוננס חלש מאוד עם תפ"מ אצל המורדה.)

ז.       לעיתים קרובות חווה רצון משמח לעסוק בתרגילים הפורמאליים, במיוחד בתרגילי הולדת התפ"מ, מקבלת תוצאה משמעותית. מתייחסת לתרגילים באופן יצירתי, מתאימה אותם בקלות לרצונות המשמחים הקיימים. בתרגול מכוונות חזק לתוצאות, יש לה דרגה גבוהה מאוד של בקורת עצמית. אם לפתע מורדה תהיה מבודדת ממורדות אחרות, היא מסוגלת לא להוריד את האינטנסיביות של תרגול השיטה.

·        "דרקונצ'יק" – נבדל ממורדות על ידי המאפיינים הבאים:

א.     מתחיל לחוות תפ"מ בקלות, כמעט מהיום הראשון של התרגול, כולל אקסטאטיות, כולל אלה הנמצאות בדרגה של "אינטנסיביות בלתי נסבלת".

ב.     בקלות ובתדירות גבוהה חווים נאמנות, פתיחות, רצון לסייע למתרגלים אחרים עד רמת הצורה האקסטאטית.

ג.       הוא "מזהה" באופן מיידי את הדרקונצ'יקים (שהם 100% דרקונצ'יקים) האחרים, כלומר הוא בעל פתיחות מוחלטת, נאמנות, סימפתיה, נתינה עצמית, הוא מרגיש ש"אין גבולות" בין הדרקונצ'יקים, כאילו אני ואתה זו ישות אחת המתגלה באנשים שונים. כל הדרקוניצ'יקים "מזהים" דרקונצ'יק אחר במיידי.

הוא גם מזהה במיידי את השיטה, כמעט מהביטוים הראשונים מהספר, כאילו זה דבר שהוא חיפש כל חייו, כאילו זה אותו הניצוץ שהדליק בו את אש התפ"מ.

ד.      כאשר דרקונצ'יק לומד משהו על השיטה, מגיע לצלילות, הוא עושה זאת כל כך בקלות ובמהירות, כאילו הוא נזכר במשהו שפעם ידע ושכח (זה לא פוטר אותו מהחובה לתרגל את השיטה בהחלטיות ובעקשנות, כדי לשמר את הצלילות הזאת).

ה.     מסוגל לחוות החלטיות, התמדה, ציפייה בצורה אקסטאטית, לבצע את התרגילים הפורמאליים במשך שעות או אפילו ימים, מה שגורם לו להתקדם במהירות רבה.

ו.       לעולם לא מרגיש התנכרות כלפי דרקונצ'יקים אחרים, לא חשוב אם השפעתם תהיה חסרת רחמים ובוטה. לפעמים מרגיש התנכרות כלפי מורדות (כתגובה מדוכדכת למאמציהן החלשים (לפי דעתו), כנות נמוכה וכדומה). חושב שכל צורות התנכרות ויחס שלילי הם דכדוכים כבדים ומשקיע את כל המאמצים כדי לסלקם ולחוות נאמנות.

ז.       מתייחס למאבק בדכדוכים כלשחרור מבית סוהר, מאוד נוקשה איתם, מזנק על הדכדוכים כנמר – לפעמים לאחר הרהורים ושיקולים המאפשרים להגיע לצלילות מוחלטת בנושא היחס שלו אליהם.

ח.     לפעמים שינויים משמעותיים ובלתי הפיכים יכולים להתרחש במהירות בלתי מתקבלת על הדעת, לפעמים תוך כמה דקות.

·        "אטימות" – ביצוע פעולות בלי לקחת בחשבון את התוצאות האפשריות.

·        "עמדה מתגוננת (של אדם כלשהו)" – מכלול פעולותיו המהוות מכשול בדרך להשגת צלילות בתפיסותיו.

·        "רגשנות" – אמ"ח המופיעה לאחר החלפה של אמ"ש ממושכות ואינטנסיביות באמ"ח אינטנסיביות.

(משום שאדם שלא מתרגל את שד"י לא יודע (לרוב גם לא רוצה לגעת וללמוד) כיצד לסלק אמ"ש במצב בו הוא רגיל לחוות אמ"ש, לכן הדרך היחידה להגיע לרגשנות היא החלפה מהירה של המצב בו האדם רגיל לחוות אמ"ש אינטנסיביות במצב בו הוא רגיל לחוות אמ"ח אינטנסיביות).

·        "התנכרות" – הידבקות ביח"ש.

·        "שפל רוח" – הידבקות באמ"ש חלשות ומועכות.

·        "מיומנות (במשהו)" – מכלול הרגלים מגובש, שברוב המקרים מסתיים בתוצאה.

·        "ידידותיות" – רצון לחוות אמ"ח (יחד עם מישהו אחר).

·        "אני יכול" – יש בסיס להניח שביצוע פעולות יסתיים בתוצאה.

·        "תאווה" – רצון לאמ"ח מזכייה, ניצחון.

·        "הרצון להתחרות" – רצון משמח לשחק משחקים.

(לבדוק האם מה שאת חווה הוא הרצון להתחרות או תאווה, ניתן לפי הסימנים המבדילים את הרצונות המשמחים מהרצונות המכאניים. למשל, דמייני שאת מפסידה (או כאשר את מפסידה) ולא מופיעה אמ"ש, וכאשר את מדמיינת שאת זוכה (או כאשר את זוכה) – לא מופיעה אמ"ח).

·        "הצטדקות" – לספר על תפיסותייך כדי להחליש את רגשות האשמה.

·        "אדיקות (כלפי מישהו)" – רנ"ע + הרצון לתוספות חיוביות + הרצון לדכא את ניתוח ההתנהגות של אדם זה.

·        "זיהוי (הרעיון)" – השגה מיידית של צלילות-תפ"מ, ללא פעילות קודמת המכוונת להשגתה. יוצר רזוננס עם הוודאות בכך שהצלילות הזאת כבר מוכרת לי.

·        "זיהוי (האדם)" – גילוי הקִרְבה (היוצרת רזוננס עם גילויי האדם הזה) ללא חקירה מוקדמת (של האדם הזה). יוצר רזוננס עם הוודאות שהאדם הזה כבר מזמן מוכר לי.

·        "שינוי" – יצירת הרגל חדש כתוצאה מהשקעת מאמצים.

·        "מכשול" – מכלול תפיסות, אשר לאחר הופעתו הרצון המשמח לא מתממש.

·        "תצפית" – קביעת תפיסות הנגרמת על ידי הרצון המשמח להגיע לצלילות (בקשר למכלול תפיסות הנחקר).

·        "השגחה" - קביעת תפיסות הנגרמת על ידי הרצון המכאני לברר משהו לגבי מכלול תפיסות הנחקר.

·        "התפתחות" – מכלול שינויים המובילים להרחבת הטווח או האינטנסיביות של תכונות כלשהן של התפ"מ.

·        "סיוע (של אדם אחד לאחר)" – פעולות הנגרמות על ידי הרמ"ש שלי ומכוונות למימוש הרמ"ש של אדם אחר, בתנאי שהוא בעצמו מבצע פעולות למימוש הרמ"ש שלו וחווה רמ"ש כלפי פעולותיי הללו.

·        "השפעה (של אדם אחד על האחר)" – פעולות הנגרמות על ידי הרצון המשמח לשינויים באדם אחר, למרות שמפעם לפעם אין לו רצון משמח לפעולותיך, אך הוא גם אינו מודיע על כך.

·        "לחץ (של אדם אחד על האחר)" – פעולות הנגרמות על ידי הרצון המשמח לשינויים באדם אחר, למרות שמפעם לפעם הוא מודיע שאינו רוצה שתעשי זאת, אך יחד עם זאת אינו מבצע פעולות המכוונות לכך שהוא יפסיק להיות האובייקט לפעולותיך.

·        "אינוס (על ידי אדם אחד כלפי האחר)" - פעולות הנגרמות על ידי הרצון המכאני לשנות את התנהגות האחר או את הרכב תפיסותיו, למרות שהוא מודיע באופן גלוי ופתוח שאינו רוצה שתעשי זאת.

·        "דאגה (של אדם אחד לאחר)" - פעולות הנגרמות על ידי הרצון המכאני לכך שהאחר יחווה שביעות רצון.

·        "הרעלה (ממצבי דכדוך)" – התחזקות חדה של רק"ש עם הופעתן של תחושות לא נעימות (כמעט ב-100% דומות לאלה המופיעות לאחר הרעלה מאוכל מקולקל), אשר נגרמה כתוצאה מגילוי מצבי הדכדוך.

·        "משפחתיות" – מצב הנוצר לאחר דיכוי רמ"ש במטרה לחזק את ביטחונך (העצמי ובאחרים) בקשר להשתייכותך לקבוצה כלשהי.

·        "שגרתיות" - מצב הנוצר לאחר דיכוי רמ"ש במטרה לחזק את ביטחונך (העצמי ובאחרים) בקשר לעובדה שהכול יודע וניתן לניבוי.

·        "הלקאה עצמית" – מימוש הרצון המכאני לתאר לאחרים (כולל המדומים) או לעצמך את מה שהאדם מחשיב למצב דכדוך שלו (כולל את מה שהוא לא היה מחשיב כמצב דכדוך, לו היה מחוץ לאמ"ש), המלווה הן באמ"ש מועכות (כלומר, חוסר אונים, רחמיים עצמיים וכדומה) והן ברגש החשיבות העצמית ו/או בשביעות הרצון מהעובדה שהוא חווה הרבה מצבי דכדוך חזקים כאלה.

(שימוש נוסף בהלקאה עצמית נועד להדחיק את הפחד מיח"ש מצידם של האחרים. כאן פועל מנגנון שנטמע בילדות – תודה כמה שיותר מהר בכל דבר שרק אפשר, ותקבל עונש לא כל כך חמור, הרי "לא מרביצים לחלשים").

·        הביטוי "לשם..." זהה לביטוי "הייתה מחשבה "אני עושה זאת לשם...".

(אם משתמשים במושג "לשם" במשמעות הזאת, ניתן לשים קץ למספר רב של תוספות וקונספציות. למשל, את כבר לא תגידי "העץ מצמיח שורשים עמוקים, לשם כך שיישאר יציב").

·        "שמחייתיות" = חייתיות + שמחה.

·        "הרגל מואר" – פעולה שכל פעם מלווה לפחות על ידי המאמץ להולדה תפ"מ קונקרטית, או כמקסימום על ידי גילוי התפ"מ הזו.

·        "חזית העבודה" – מכלול משימות.

·        "דוגמטיות" – ביטחון מופרז בכך שהקונספציות שלך הן הדבר האמיתי הבלתי ניתן לערעור, המלווה על ידי תוקפנות החלטית כלפי ניתוחן.

·        "התאהבות" – הרצון להחזיק באדם אחר (והאמ"ש המלוות – רחמים עצמיים, עצבות, תוקפנות וכדומה) + תשוקה מינית (כלפי האדם הזה) + דאגה לו.

כך, אני משתמש במושג "התאהבות" במשמעות שלילית כמעט במלואה (למעט התשוקה המינית, כל התפיסות מהן כלולה ההתאהבות הן מצבי דכדוך כבדים מאוד). כמובן, ביחסיהם של המאוהבים לפעמים מתעוררת עדינות, משיכה ארוטית, סימפתיה (ברגעים כאשר הרצון להחזיק באדם ודאגה יורדים למינימום), אך ב-99% מהמקרים התאהבות היא דייסה מסריחה של אמ"ש, המוגשת בדרך כלל עם נגיעות של תשוקה עדינה מאוד אטרקטיבית. אם לרוב את חווה עדינות, סימפתיה, רגש היופי, אז כדאי לבחור במושג אחר כדי לכנות זאת.

·        "הידרדרות (אל תוך מצבי הדכדוך)" או "הירדמות" – התחזקות הדרגתית של רק"ש, טמטום, חוסר רצון להשקיע מאמצים, היחלשות של רצונות משמחים ושל תפ"מ, האדם גם לא מודה בעובדה שכול זה קורה.

·        "מלכודות השגרתיות" – מצבים, אשר לרוב בהם מתרחשת ההירדמות.

·        "התנגדות להידרדרות" – הולדת ההחלטיות להתגבר על הידרדרות, שמחת המאבק, התלהבות, הרגשת האביב הנצחי וכדומה; מתחילים להשקיע מאמצים.

·        "הידרדרות כנועה" או "כניעות" – אני מבין שאני נמצא בהידרדרות, אך לא מתנגד לחוסר התקווה, להרגשה שזהו הגורל, לרגשות האשמה וכדומה, אינני משקיע מאמצים.

·        "שלגיות (פרח אביבי הצומח באזורים צפוניים, Snowdrops (הערת המתרגם)" – התפרצויות תפ"מ, המופיעות מעצמן לאחר ההבנה שבמשך תקופה מסויימת לא השקעתי מאמצים ועכשיו אני רוצה להתחיל להשקיע אותם בהתלהבות.

·        "התמוססות שחורה" – חוסר השקעת מאמצים, אי חווית תפ"מ וחוסר הבנה שזהו המצב (למשל, כתוצאה מהופעה של רצון מכאני או אמ"ש).

·        "מקפצת ההבחנה" – אפקט, כאשר הבחנה ותיאור של המשימה מובילים להופעת הרמ"ש לבצע אותה, להשקיע מאמצים. במילים אחרות, זהו אפקט הרזוננס של ההבחנה ושל הרמ"ש (הבחנה יוצרת רזוננס ברור עם תפ"מ שונות, מה שמוכיח שההבחנה הלא מכאנית הינה תפ"מ).

·        "איל ברזל של מאמצים" או "תאוות המאבק" או "הרצון לעיבוי" – רצון משמח להעצים את התרגול, הנוצר במהלך השקעת המאמצים.

·        "יללה" – זרם מחשבות, כגון "אני רוצה שיהיה לי רמ"ש", "למה אין מאמצים?", "רוצה להעצים את התרגול" וכדומה, אשר אינן מובילות להופעת המאמצים והרמ"ש.

·        "מחשבות דביקות" - זרם מחשבות, כגון "אני רוצה שיהיה לי רמ"ש", "למה אין מאמצים?", "רוצה להעצים את התרגול" וכדומה, אשר פועלות כגורמים מוארים, כלומר מובילות להופעת הרמ"ש, המאמצים או להעצמת התרגול.

·        "רמ"ש - קרש קפיצה" – רצון משמח; יש להניח שמימושו יצור תנאים למימוש רצונות משמחים אחרים.

·        "רמ"ש מותנים" – מכלול רצונות משמחים; יש להניח שניתן לממשם רק אם ייווצרו תנאים מתאימים, כתוצאה ממימוש רמ"ש – קרש קפיצה.

·        "ערפל הרמ"ש", "מפולת הרמ"ש" – אפקט הערפול והכיסוי של "המטרות העיקריות" ושל "הציקלונים", בגלל צמיחה משתוללת של רמ"ש, לכן מפעם לפעם חייבים להבליט אותם מבין הרמ"ש הצוהלים האחרים.

·        "גילוי" – אחת מ-3 התופעות הבאות:

א.     רגע של צלילות שכלית המתאר חוקיות מסוימת, אותה המתרגל לא הכיר קודם לכך,

ב.     חווית תפ"מ חדשה או גוון חדש, תכונה חדשה של תפ"מ מוכרת, כולל תפ"מ-צלילות, כולל רצון משמח,

ג.       הבחנה חדשה, כלומר השגה של דרגה חדשה של חופש מתודעה מַבחינה מכאנית.

·        "גילוי לוואי" – גילוי המתרחש במהלך החקירה, אך הוא אינו שלב בהשגת הצלילות בנושא נחקר.

·        "קדחת רמ"ש" – מצב בהלה, המגיע בגלל כמות גדולה של רמ"ש ובגלל העובדה שאין אפשרות לממש את כולם ברגע זה או בעתיד הקרוב.

·        "השומר החמישי" או "קדחת הגילויים" - מצב בהלה הכולל את קדחת הרמ"ש, הנוצר במהלך הצמיחה הגועשת של הגילויים. המצב הזה הוא מכלול הפחדים, המלווים במחשבות "לא אספיק לקבוע", "אשכח", "אתבלבל בגילוים", לא אצליח לגבש אותם, להכניס לתמונת העולם שלי" וברצונות המכאניים לעכב את מהלך הגילויים, התצפיות, המאמצים.

·        "דירוג הגילויים (לפי חשיבותם)" – להניח שגילוי מסוים הוא בעל חשיבות ראשונה (ג1ח) או שנייה (ג2ח) בהשגת המטרה החשובה ביותר ברגע זה. ברירת מחדש היא המימוש של "ציקלון".

·        "למסור את הגילוי לארכיון":

א.     להגדירו כ- ג2ח ולהוציאו מהרשימה של הגילויים המשמעותיים ביותר,

ב.     לשים את הרשימות עליו במקום מסוים בתרשים הקיים של המסע שלך, של תמונת העולם שלך, ולקבוע עד כמה שאפשר מהו הקשר שלו על הגילויים האחרים.

·        "רשימת הגילויים" – רשימת ג1ח. יעילות המאמצים גדלה, אם עושים רשימה כזאת.

·        "סטייה בחקירה" – הסחת דעת מתמדת לגילויי לוואי, לכן החקירה נעצרת.

סטייה יכולה להיות מונעת:

א.     על ידי הרצון המשמח לתפוס מכלול כלשהו של גילוים הקשורים לחקירה,

ב.     או על ידי הרצון המכאני הנובע מחמשת השומרים (הפחד להיכשל, הפחד משינויים, "עייפות" מיותר מדיי תפ"מ, שביעות הרצון, קדחת הגילויים). במקרה הזה כדאי לדרג את הגילויים, למסור את ג2ח לארכיון, לעדכן את רשימת הגילויים.

·        "השפעה על המתרגל" – מכלול פעולות המונעות על ידי רמ"ש לגרום למאמצים של המתרגם להיות יעילים יותר, ולהרכב תפיסותיו – להיות מואר יותר.

·        "השפעה פאסיבית (על המתרגל)" – לחכות עד שהמתרגל לא יבצע גילוי כלשהו בעצמו. אומנם משתמשים בשאלות מכוונות, עצות, הכְוונות לתופעות כאלה ואחרות, ניגודים, חוקיות. רק אחרי שהמתרגל יבצע את הגילוי בעצמו ניתן להעביר לו חלק מסוים מהמידע הקשור לגילוי הזה, כדי שהוא יקלוט מהר יותר נפחים חדשים של תפיסות.

·        "השפעה אקטיבית" – להעביר למתרגל גם ניסוח של גילוי כלשהו, אותו הוא יכול לבצע, אם ישקיע מאמצים, וגם חלק מסוים מהמידע הקשור לגילוי הזה, כדי שהמתרגל:

א.     יחווה ציפייה בקשר לביצוע הגילוי הזה,

ב.     יחווה רמ"ש לבדוק ולהיווכח בעצמו שהניסוח הוא נכון,

ג.       בו-זמנית להתחיל לבצע פעולות, הנובעות מההנחה שהניסוח הוא נכון. כך הוא יתחיל לקבל ניסיון נוסף, שיעזור לו לאמת ולהרחיב את מכלול הגילויים,

ד.      חסכון בזמן, אומנם בתמורה לערך מאוד חשוב – ניסיון גילוי עצמאי לחלוטין, שמחת ביצוע הגילויים, עליזות, התגברות על המכשולים ועל הכישלונות, הרגשת האביב הנצחי, ביטחון עצמי וכן הלאה.

·        "השפעה מתונה" – להעביר למתרגל את הניסוח הסופי של הגילוי וחלק מהמידע הקשור לגילוי, לאחר שהמתרגל ישקיע מאמצים משמעותיים בניסיון לבצע את הגילוי בעצמו, יבצע שורה של גילויי בינים.

·        "גחליליות" – מכלול אפקטים הגורמים להתחיל להבין שעכשיו אני יכול להתחיל להשקיע מאמצים, או שעכשיו אני יכול להתחיל להשקיע יותר מאמצים – באופן אינטנסיבי יותר, עוצמתי יותר, כן יותר וכדומה (כגון, פתקים על קירות, התראות משעון מעורר, פעולות של אדם אחר לפי הסכמה מראש וכן הלאה).

·        "נסיגה מבוקרת" – דרך ביצוע פעולות; משתמשים בדרך הזאת במקרה שאת מנסה לבצע תרגיל כלשהו (למשל, הולדת תפ"מ), אך את מבינה שהמאמצים מרוחים, התוצאה עמומה ואינה מספקת. למרות זאת את לא מפסיקה את התרגול ונדבקת לאי שביעות הרצון, לאפרוריות ולחוסר התקווה, אלא את "יורדת" אל התרגול, שבדרך כלל נותן תוצאה בולטת פחות ודורש פחות תשומת לב בנסיבות הקיימות (למשל, במקום הולדת תפ"מ את מתחילה בר"ב (ביטוי הרצון בעל פה).

·        "נעיצת שיניים" – פעולות המתבצעות כאשר במהלך התרגול (במיוחד תרגול פורמאלי ממושך) את מתחילה להבין שהמאמצים התחילו להיות מרוחים, התוצאות עומעמו וכבר לא מספקות. אז את מנערת את עצמך, מדרבנת את עצמך, מביאה רעננות, חדות המאמצים, ומשיגה את החזרה לרמה הקודמת של המאמצים והתוצאות, שמספקת אותך, ללא שימוש בנסיגה מבוקרת.

·        "טיגריצות" (מ"עליצות", "טיגריס") – תפ"מ, המופיעות ישר לאחר נעיצת שיניים (בדרך כלל זאת שמחה, עליזות, הרגשת האביב הנצחי, שמחת המאבק).

·        "מימוש מעופש" – כאשר אני נזכר שלא מזמן חוויתי רמ"ש, אך לא הספקתי לממש אותו, אני מתחיל לעשות באופן מכאני את מה שנדמה לי שהוא המימוש שלו, במקום לחפש את רמ"ש הקיים עכשיו. כלומר, אני רק חושב שאני מממש את הרמ"ש, אך למעשה הוא לא קיים, קיים רק הזיכרון ממנו. לכן הפעולות הללו הן מימוש הרצון המכאני, אשר מהווה גילוי הרצון להחזיק במשהו, גילוי תחושת הפספוס, הפחד לפספס משהו.

·        "פעילות מקושרת" – ניהול ההתעסקות היומיומית באופן שהיא מלווה על ידי הפירוש "זהו חלק בהכנה שלי למסע בעולמות התפ"מ, אלה אותן הפעולות שאני רוצה לבצע, מפני שביצוען יקל על השגת המטרה העיקרית שלי". יחד עם זאת נוצר רזוננס של הפעולות הללו, אפילו החלש ביותר, עם התפ"מ.

·        "תרגילים פורמאליים מוארים" – תרגילים פורמאליים, שהם יעילים עד כדי כך, שמלווים על ידי רק"מ אינטנסיבי והבזקי תפ"מ.

·        "תרגילים פורמאליים מצטברים" – תרגילים פורמאליים המלווים על ידי הבזקים חלשים של תפ"מ, רק לרגע קט לאחר המאמץ, אשר בהמשך מתחלפים ברק"ש או ב"שום דבר לא קורה".

·        "תפיסות חוץ-אישיות" – בעלות תכונה הבאה: ככל שהן אינטנסיביות יותר כאשר אני חווה אותן, כך אוכל לומר בוודאות קטנה יותר ש"אני חווה אותן" או ש"אני חווה אותן כלפי מישהו". כאשר הן מגיעות לרמות הגבוהות ביותר של אינטנסיביות, ההבחנות "אני חווה אותן", "אני חווה אותן כלפי מישהו" נעלמת לחלוטין. במקום זאת מופיעה הבחנה אחרת, אותה ניתן לתאר באופן רזוננטי על ידי ביטויים כמו "זרם תפיסות", תפיסות חסרות אובייקט", "תפיסה-מאף-אחד-אל-אף-אחד", וגם מופיעה תפ"מ של סקטור האחדות.

·        "הקיים" – תפיסות רגילות המאומתות בסדר המקובל במדע על ידי אנשים החווים מצבי דכדוך + אותן התפיסות שנגישות לאדם המסלק את מצבי הדכדוך והמטפח את התפ"מ.

·        "עצירת התודעה המבחינה המכאנית" או "עצירת העולם" – תופעה המורגשת בקלות בזמן כל תרגיל של תפיסת הביטחון המחזורית, או במהלך התרגיל "לא הרים, לא נהרות", או במהלך תרגיל החזרות על ביטוים מובנים מאליהם, כגון "הר הינו ערימת אבנים, ודלאי למה – חתיכת בשר". תיאור רזוננטי של "עצירת העולם" – "לפתע ההר הופך להיות משהו מעבר לערימת האבנים", כלומר מופיעה תפיסה חדשה לחלוטין, ולאחר החוויה הזאת מתברר שהר אינו רק ערימת אבנים, כמו כן גם דלאי למה אינו רק חתיכת בשר. אף על פי שלראות את ההר כערימת אבנים ואת דלאי למה כחתיכת בשר זו אחת הדרכים ההולמות והלא סותרות (בגבולות הנרחבים) לפרש את מה שראית.

בזמן עצירת העולם אנחנו חורגים מעבר לגבולות אליהם אנחנו רגילים ומתחילים לתפוס את מה התרגלנו לא לתפוס, למרות העובדה שהדבר הזה קיים.

·        "התקדמות על ידי גישוש" – אין צלילות בתפיסות, אך קיים הרצון להרגיש את הגוש הלא מובן הזה של תפיסות, הנוצר מפעולות מוגדרות, וקיים הרצון לבצע את הפעולות הללו.

·        "התקדמות של ספינת-קרב" – מצב המאופיין על ידי חווית תפ"מ חזקות, השקעת מאמצים אינטנסיביים, היוצרים רזוננס עם הדימוי שלא נשארו כבר שום מכשולים ואלה שעוד ישנם – הם רק קליפות, אותן ניתן לנפץ בקלות.

·        "טריגר" – כל תפיסה שברגע נתון מובילה להופעת הרמ"ש לבצע את התרגול באופן אינטנסיבי יותר ו/או להעצים את התפ"מ.

·        "הערכה" – מחשבה שמדרגת את מה שרוצים להעריך, כלומר מגדירה את מקומו בסולם מסוים של ערכים (מ"חלש מאוד" עד "חזק מאוד").

אמ"ש ואמ"ח אצל האדם המכאני עוקבות אחר המחשבות בצורה אוטומטית וללא שליטה, ובמידה רבה נקבעות על ידי המחשבות (באופן חלקי הן נקבעות גם על ידי ההרגל המכאני לחוות אמ"ש ואמ"ח מסוימות במצבים מסוימים). גם צריך לקחת בחשבון שהאחרים לא קולטים את המחשבות שלנו, ואילו האמוציות גורמות ל"מימיקה" כלשהי להופיע על הפנים או לתנועות גוף אחרות, אשר האחרים יכולים "לקרוא". אז כשמדברים על "הערכה", לרוב ההגדרה הזאת כוללת גם את מכלול האמוציות הבאות אחרי המחשבות המדרגות.

כאשר קיימת דרגה גבוהה של אוטומטיות, אמוציות מחליפות את המחשבות המדרגות. למשל, אם אדם בטוח ללא ספק בקונספציה כלשהי, אז הפעולות הנוגדות אותה יובילו באופן מיידי לאמ"ש. ככל שהניגוד בולט יותר, כך האמ"ש יהיו אינטנסיביות יותר. יחד עם זאת המחשבות המדרגות יכולות לא להופיע כלל, ובמקומן יהיה רק דיאלוג פנימי חזק. במקרה כזה אינטנסיביות האמוציות הינה דרך לבצע את הדירוג.

חובה לקחת בחשבון גם שלרוב לאישיות המוערכת חשוב לא רק כיצד מדרגים אותה ואלו אמוציות חווים כלפיה, אלא גם אלו פעולות יבואו לאחר מכן.

לכן כאשר מדברים על "הערכה חיובית", לרוב מתכוונים גם למכלול פעולות, לו האדם המוערך מצפה, המגיע לאחר המחשבות המדרגות והאמוציות. לפעמים מתכוונים רק לפעולות הללו, ללא קשר למחשבות ולאמוציות.

מכיוון שתופעות מגוונות שכאלה מאוחדות על ידי המילה "הערכה", לא ניתן להימנע מבלבול המוביל להעדר של צלילות שכלית ולטמטום. למשל, אם מישהו חושב שאתה "לא יפה" (הערכה שלילית), הוא יכול לחוות אמ"ח ויח"ח כלפיך (הערכה חיובית), משום שאתה לא מתחרה רציני בשבילו בתחום הבחורות. יחד עם זאת, הוא יכול לדבר בבוז על הכיעור שלך עם הבחורות, כלומר לבצע פעולות שאתה לא רוצה (הערכה שלילית). אך כדי להדגיש את ההבדלים ביניכם ואת היופי שלו, הוא יכול לקרב אותך אל עצמו ולעשות לך טובות (הערכה חיובית), כמו לקחת אותך למסיבה יוקרתית עם הרבה בחורות יפות, אליהן אתה בדרך כלל לא יכול אפילו להתקרב. האם בתוך הערבוביה הזאת ניתן לומר כיצד הוא "מעריך" אותך? על מנת להתגבר על הבלבול, חייבים להגדיר מהי "הערכה". אני מעדיף לומר שההערכה היא המחשבה המדרגת.

·        "הערכה גבוהה" – מחשבה המדרגת גבוה את המוערך (בסולם הנקבע או הנרמז).

·        "הערכה חיובית" ("הע"ח") – אמ"ח, אותן חווים ברגע הנתון כלפי המוערך (ללא תלות בגובה ההערכה).

·        "הערכה קונסטרוקטיבית" – ביצוע פעולות (או אי ביצוע פעולות) שמכוונות לסייע למימוש הרצונות של המוערך (ללא תלות בגובה (גבוהה או נמוכה) ובאופי (חיובית או שלילית) ההערכה).

·        "אירוע מסמן" או "סימן" – זהו אירוע, כאשר:

א.     קיים רזוננס מובהק בצורה בלתי צפויה עם תחושת הסוד, השתוקקות, הרגשה מאתגרת של מלֵאוּת החיים,

ב.     קיים הרמ"ש לעצור, לנצור את הרגע, "לספוג" באופן מקסימאלי את האירוע הזה בכל הרגשות ואת התפ"מ היוצרות עמו רזוננס.

·        "שיבוש מסמן" – אירוע מסמן, כאשר את בטוחה שפעלת בצלילות מוחלטת ובתשומת לב מירבית, עשית צעדים מדוייקים ומועילים, אך בסופו של דבר מתקבלת תוצאה הדומה לזו המתקבלת כאשר את פועלת בפיזור דעת, באטימות.

·        "בחירה מוארת" – מתרחשת כאשר מתממש הרמ"ש החזק ביותר ברגע הנתון (כלומר, אפילו אם קיימת מעורבות של קונספציות, רצונות מכאניים, אמ"ש ודכדוכים אחרים, היא לא קריטית ולא משנה את הבחירה).

·        "קרע גדול בשגרתיות" – דרך יעילה להפסיק באופן מכאני את הזרם הרגיל של הדכדוכים - לנוסע לאנשהו, לשים את עצמך בתנאים, בהם הסביבה והעיסוק יהיו שונים לחלוטין לפחות לחודש. זה מאפשר ללא השקעת מאמצים לערער את הקיר של השגרתיות, את שרשרת הדכדוכים העמידה.

·        "תרגיל שטיפת גוף התפ"מ" – תוך כדי חווית תפ"מ כלשהי, לחשוב על חלקים שונים שבגוף ולדמיין שהתפ"מ נמצאת בחלק זה או אחר, מורגשת שם, מוקרנת ממנו. מאוד אפקטיבי ללוות את התרגיל על ידי "קפיצה" לתוך הרגשה של רעננות נעימה, צוננת וקורנת בחלק הזה. יכולות להתקבל תוצאות שונות – מהעלמת תחושות לא נעימות או כאבים בחלק הזה שבגוף, עד להופעה של תענוג, "הפשרה" מתרדמת, רזוננס עם תפ"מ אחרות.

·        "תרגיל עוצמתי יותר של שטיפת גוף התפ"מ" – מלווה על ידי הרצון המבוטא על ידי מחשבות, כגון "שהחלק הזה שבגוף יקרין תפ"מ", "שהגוף הזה יהפוך לגוף של בודהה", "שכל אחד יקח תפ"מ מהחלק הזה", "שכל הגוף יהפוך לגוש זוהר של תפ"מ". המחשבות הללו יוצרות רזוננס עם נאמנות, נתינה עצמית, אשר מאוד אפקטיביות להשגת פריצות דרך בתרגול.

·        "נעורים" – מצב, כאשר השיקום לאחר אורגזמות, דכדוכים כבדים, הרעלות תזונתיות וגם התעוררות הדחף להכיר דברים, להפעיל את הגוף מתרחשים יחסית מהר – עוד לפני ההרעלה החדשה.

·        "זיקנה" - מצב, כאשר ההרעלה הבאה מתרחשת עוד לפני שהגוף הצליח להשתקם מהקודמת. כתוצאה מכך אין רצונות משמחים להכיר, לנוע, לחקור, להשתנות, להילחם עבור תפ"מ. ישנם אנשים רבים שהזיקנה מגיעה אליהם עוד בגיל 22-23. אומנם המצב הזה הוא הפיך, אך להשתחרר ממנו ניתן רק אם מתחילים להשקיע מאמצים נואשים ו/או משמחים.

·        "שורות של מילים נרדפות לסימון התפ"מ" – מילים המצביעות על תכונות שונות של אותה תפ"מ – על אינטנסיביות שונה, עומק, עוצמה וכדומה. בכל שפה לכל אמ"ש יש הרבה מילים נרדפות, למשל, דאגה, חרדה, חשש, חוסר שלווה – כל אלה הן המילים הנרדפות של אותה אמ"ש. לעומת זאת, לך תמצא מילים נרדפות לנאמנות-תפ"מ? או להרגשת האביב הנצחי? הן לא קיימות, מפני שלאנושות עדיין כמעט ואין ניסיון של חווית התפ"מ. חייבים ליצור את השפה. אפילו במקרה שנדמה לנו שיש מספיק מילים נרדפות, כמו לדוגמה, יפה, מדהים, מעולה, משגע – למעשה, הן ריקות מתוכן, מפני שהן לא מצביעות על תכונות מסוימות של יופי, אלא רק על דרגות של יח"ח, רח"ע, רנ"ע, הרצון להרשים, ולפעמים אין להן שום משמעות ספציפית, הן רק שבלונות.

היעילות של יצירת שורות של מילים נרדפות גם בכך שהיא מאפשרת להבחין בצורה חדה יותר התפ"מ. ככל שההבחנה היא חדה יותר, כך התפ"מ מתגלה בצורה חזקה ויציבה יותר. הדבר מאפשר גם להקל עם התקשורת בין המתרגלים.

משימה נפרדת היא יצירת מושגים לסימון אקורדים קבועים של תפ"מ.

·        "תרגול מתן ההגדרות" – תרגול אפקטיבי ומעניין מאוד, המכוון ליצירת הכלים למתן תיאורים והגדרות, להסדרה של גילוים ותצפיות, הרי בלעדיהם המסע אל התפ"מ הינו קשה מאוד או אפילו בלתי אפשרי.

התרגול הינו במתן הגדרות לדברים כביכול "ברורים" ביותר, כגון כרית, הסכמה, אביב, ציפייה וכדומה.

לימוד המתמטיקה (אם נהנים ממנו) נותן לנו כלים מעולים, אשר ניתן להשתמש בהם גם בחיפוש הגדרות, לתיאור והסדרת הגילויים.

·        "הרצון להסדרת הגילויים" – רצון משמח לסקור את הגילויים שנעשו לאחרונה וליצור מכלול של מושגים, מה שמאפשר:

1.     להקל על סקירה, על תיאור הגילויים

2.     להקל על אינטגרציית הגילויים אל תוך המערכת הקיימת של הדעות

3.     לנקות את חוסר הצלילות בדעות וגילויים שלך, להגיע לדרגה המקסימאלית של צלילות

4.     להתגלות ולהתחזק לרצונות משמחים לגילויים חדשים, לציפייה, לרצון לחקור.

הרצון להסדרת הגילויים והרצון המשמח לניסוים חדשים, לתצפיות חדשות הם "הזוג החוקר המשלים". היחס בין שני הרצונות נבדק בדרך פשוטה מאוד – החזק יותר מתממש. 

·        "מחשבה כפייתית" – רצון מכאני המלווה על ידי כל צורה שהיא של ויתור תוקפני מהצעה לנתח אותו.

·        "זמן הנחש החונק" – פרק זמן במהלך היום כאשר נצפית ירידה יחסית, בגלל ההרגל שנוצר במהלך שנים קודמות.

למשל, זה יכול להיות בוקר, מכיוון שבמהלך שנים רבות חווית אמ"ש בבוקר, כאשר היית צריכה לקום כל בוקר לבית ספר. אם את מבינה שכרגע זהו זמן הנחש החונק, אז קל יותר לגלות עקשנות והחלטיות בהתגברות על המנגנון הזה, לבצע לפחות את המינימום האפשרי – למשל, לבצע תרגילים פורמאליים "קרים".

·        "היפותזה" – הנחה, אותה רוצים לחקור (באופן משמח).

·        "המטרה המתקדמת של הניסוי החברתי (נ"ח)" – אחת המטרות של הנ"ח. אם המטרה הזאת תתממש בהצלחה, זה יכול להוביל לכאלה שינוים ברבדים מסוימים של החברה, אשר יגרמו לחברה להיות פתוחה יותר לרעיונות של שד"י או לפחות סובלנית יותר אליהם עכשיו או בעתיד הקרוב.

·        "סף האקסטאטיות" – דרגת הגילוי של תכונות התפ"מ, כאשר נוצר רזוננס עם תענוג אקסטאטי, כלומר התפ"מ הופכת ל"אקסטאטית".

אינטנסיביות היא בעלת חשיבות עיקרית, אומנם גם התכונות האחרות של תפ"מ, כגון עוצמה, רוחב ועומק, משפיעות באופן חלקי על הופעת האקסטאטיות.

·        "נמלט" – מתרגל, אשר הגיע להיחלשות מסוימת של רק"ש, לגילוי קל של רק"מ והבזקים נדירים וחלשים של תפ"מ. לאחר מכן שביעות רצון והרצון לחזקו הופכים להיות הכוח הדומיננטי שפועל. השתוקקות, כנות, רצונות משמחים לחקור נמצאים במגמת ירידה מתמדת, מודחים על ידי שביעות רצון.

·        "לוחם" – מתרגל, אשר במידת היחלשות הרק"ש חווה התחזקות הרק"מ, הבזקי התפ"מ מתעצמים והם תדירים יותר. מתחזקים גם השתוקקות, כנות, רצונות משמחים לחקור, ללטש את החופש הדכדוכים, כולל משביעות הרצון.

·        "רפטינג" – דרך מימוש הרצונות המשמחים, כאשר אין השקעת מאמצים, כלומר לא מתגלה הרצון לחזק, להאיץ, להעצים את מימוש הרצונות המשמחים.

·        "תקיעה" – תופעה כאשר הרצון להמשיך פעילות כלשהי בלי הסחות דעת מתגבר על הרצון לסטות מהמסלול ולהשקיע מאמצים סילוק הדכדוכים ו/או הולדת התפ"מ.

·        "מהומה התחלתית" – מצב כאשר מופיע או קיים הרצון לחקור, אך אינני יודע מה בדיוק לעשות, ממה להתחיל. במקום להירגע להבין מהם הרצונות והרעיונות שמופיעים, אני מתחיל לעשות הכול ביחד, וכתוצאה מכך אני מקבל שבבי ניסיון, שפע ערפולים.

מכיוון ששום דבר אינו ברור, הרצון לחקור עלול להיחלש ואפילו להיעלם. עלול לצוץ הספקן וללחוש: "לא, הכול יותר מדיי מבולבל, לא אוכל להבין זאת". השיטה הזאת (לחקור הכול בו-זמנית) משמחת רק אם קיימת השתוקקות עזה לחקור, אז כל מה שאינו ברור יוצר רזוננס עם הציפייה, קיים רמ"ש 5-10 להבין את הכול.

·        "מערה" – אי-בהירות המתגלה במהלך החקירה, יוצרת רזוננס עם ציפייה (שיחקרו אותה).

·        "מלאוּת" או "הרגשת מלאוּת החיים" – תפיסה שנוצרת ומתחזקת כאשר חווים תפ"מ, כאשר רמ"ש גלויים, כאשר משקיעים מאמצים בתרגול השגת התפ"מ ושחרור מדכדוכים. ניתן לתארה בצורה רזוננטית על ידי הביטוי "החיים מלאים עד גדותיהם".

·        "שובע עד זרא" – תפיסה שמופיעה בעקבות אמ"ש, אמ"ח, חוויה ומימוש של רצונות מכאניים ודכדוכים אחרים. לא חשוב מהו הגודל של שובע עם זרא, הוא לעולם לא מוביל ל"מלאות", תמיד נשאר מצב חולני, אשר ניתן לתארו על ידי ביטוים כגון "שוקע אל תוך בור ללא תחתית", "שום דבר לא משמח", "הכול לשווא". טעות נפוצה של אנשים המחפשים ישועה מאפרוריות, שעמום, אפאתיה ואמ"ש אחרות, היא לנסות להדחיק אותן על ידי התרשמויות, כלומר על ידי הגדלת שובע עד זרא, למרות שהדרך היחידה לעשות זאת נכון היא להגביר את תחושת המלאות.

·        "להינעל על" – לחוות שביעות רצון חזקה מהתרשמויות ו/או רצון חזק לחוות ולהגביר את שובע עד זרא, להינעל על הפעילות בהשגת ההתרשמויות. יחד עם זאת כל השפעה חיצונית גורמת להתרגזות. כל מחשבה על אפשרות הסחת הדעת גורמת לפחד שאפרוריות, שעמום, שגרתיות יתעצמו באופן דרסטי.

·        "לָאסְטִיק" – מוגש המחליף את המילה הלא מינית ואנטי-ארוטית "תנוחה" – התמקמות הגופים במטרה לחוות הנאה מינית ותפיסות ארוטיות.

·        "גייזר של גילויים" – מצב מואר, כאשר מופיעות צלילויות-תפ"מ אחת אחרי השנייה, מתרחשים גילויים אחד אחרי השני ומתגלות תפ"מ עוצמתיות.

·        "גרעין כוכב השביט" ( או "גרעין") – קבוצת תפ"מ, אשר כרגע גלויה באופן חד וברור.

·        "זנב כוכב השביט" (או "זנב") - קבוצת תפ"מ, אשר מלווה את התגלות הגרעין, יוצרת רזוננס עמו, אולם גלויה באופן ברור פחות, לרוב אפילו לא ברור עד הסוף מהן התפ"מ הנכללות בקבוצה הזאת.

·        "מחנה הבסיס" – מצב שנגיש לפעמים בשבילי וביחס אליו יש לי ודאות גדולה מ-5, שבעודי במצב הזה בסבירות גבוהה אני אבצע גילויים בתדירות גבוהה יותר מאשר כרגע, החיים שלי יהיה מלאים בצורה ניכרת בתפיסות נעימות בשבילי.

·        "מרמיטה" – אירוע מסוים, אשר ההיזכרות בו הפכה לגורם מואר יציב עבור תפ"מ כלשהי.

·        "חיה נושכת" – הרצון להתנגד לשביעות הרצון, המופיעה לאחר הגדלת הנפח של הרקע המואר והמנטרל את האפקט של ההגדלה הזאת.

·        "רחרוח המרמיטה" – להחזיק את הצלילות בקשר לעובדה שכל סיטואציה יכולה להפוך למרמיטה. אפילו כל מה שקורה כרגע, הרי אין אפשרות לנבא זאת. סיטואציות שונות לחלוטין הופכות למרמיטות, אפילו כאלה ללא תפ"מ. רחרוח המרמיטה מוריד שגרתיות, אפרוריות.

·        "חיה קטנה נושכת" – רצון שתופיע חיה נושכת במצב, כאשר לאחר הגדלת הרקע המואר מופיעה שביעות הרצון.

·        "ננס מרושע" – מכלול תפיסות

א.     המתגלה כאשר קיים רקע שלילי (לרוב מלווה על ידי תחושות פיזיות שליליות, התפרצויות חזקות של אמ"ש), כאשר אני מבין שהמצב לא טוב, אין רקע מואר, כאשר מופיעה המחשבה "אולי אנסה לסלק את הרק"ש", "אולי אנסה לקפוץ אל תוך התפ"מ".

ב.     המורכב ממחשבות כגון "לעזאזל עם זה", "אנסה לסלק את הרק"ש אחר כך, עכשיו אין לי כוח", "התעייפתי, לא רוצה עכשיו", מהתפרצויות חזקות של כאס ואפילו תוקפנות המכוונות לכל דבר הקשור בתרגול, במתרגלים, בתפ"מ.

ג.       המלווה לעיתים קרובות על ידי פעולות בלהרוג את הזמן, כמו להיכנס לתוך משחק מפגר בפלאפון ובמחשב וכדומה.

·        "ננס אדיש" – כמו הננס המרושע, רק במקום כאס ותוקפנות ישנו חוסר אונים ואפאתיה.

·        "ג'רי" – הרצון לסלק את הננס המרושע והאדיש, לשבור את אינרציות השקיעה לרק"ש ולתפ"ש (תחושות פיזיות שליליות), לקפוץ אל תוך התפ"מ פעם אחר פעם.

·        "טום" – הרצון שיופיע ג'רי.

·        "טמטומוסתניה" (מ-asthenia (מיוונית) – חולשה, היחלשות) – מכלול תגובות שליליות על הרצון להבחין בתפיסות הנוכחיות שלך. כאס, אי שביעות רצון, מחשבות כגון "מתישהו אחר כך" וכדומה – כל התגובות המדכאות את הרצון להבחין בתפיסות שלך.

·        "בדיקה התקפית". במילים אחרות "מיני-התקפה", כלומר התקפה עם אינטנסיביות נמוכה של מאמצים, 3-4. המטרה היא לבדוק מהן התפיסות בזמן הבדיקה ההתקפית, מהן המכשולים ואיך הם מתגלים (כמו במלחמה, במצב כשהפלוגה מתקדמת וגורמת ואש האויב, כך מתגלות נקודות האש של האויב). זה מאפשר להתכונן מראש למצב כאשר המכשולים האלה יתגלו בזמן ההתקפה, ללמוד אותם מראש עד כמה שאפשר, להתכונן אליהם.

·        "צורך" – רצון משמח אינטנסיבי וקבוע.

·        "הרמ"ש להשתנות" – הינו רצון משמח להרגיש לא את המצבים, אותם אני מרגיש בדרך כלל, אלא את המצבים, אותם אני מרגיש לעיתים נדירות, שכוללים כמות גדולה יותר של תפיסות אטרקטיביות – יותר תענוג, הנאה, מלאות החיים, התעניינות, השתוקקות וכדומה. למעשה, כל רמ"ש להשתנות עבור מתרגל השד"י הוא הרמ"ש לחוות יותר תפ"מ או במילים אחרות, זהו הרמ"ש לחוות מצבים, בהם מורגש נפח גדול יותר של תפ"מ. למשל, הרצון לעשות טרק בהימלאיה הינו הרצון להשתנות, אם הרצון הזה מופיע עם השתוקקות לאותן התפ"מ, אשר יופיע במהלכו.

·        "פעולות מקדמות" – כל מכלול פעולות הממריץ את האדם לתצפת ולחקור את המצבים שלו, מה שמוביל להגדלת הנפח של התפ"מ או לפחות להגברת הסבירות לחוות התפ"מ (דרך התגלות הרמ"ש להשתנות).