Home

פסיכולוגיה ניסיונית

סלקציה של מצבים אטרקטיביים

 

חלק 03 – "רצונות"

 

פרק 03-03: המשך

 

תוכן עיניים:

03-03-01) שלושה שלבים של עבודה עם רצונות.

03-03-02) שביעות רצון.

03-03-03) פעולות הנחוצות לסלקציית רמ"ש.

03-03-04) סוגי רצונות – דוגמאות לסיווג.

03-04-05) הרצון ליצור "תנאים" – לרוב זו רדיפה אחר רוח רפאים.

03-04-06) הופעת אמ"ש על רקע של תפ"מ ולהפך.

 

03-03-01) בשיטת הדרך הישירה ניתן להבחין בשלושה שלבים התחלתיים בעבודה עם רצונות:

1.    חיפוש אחר רצונות משמחים (רמ"ש – המלווים לפחות על ידי ציפייה) ומימושם. הבחנה ברצונות מכאניים (רמ"כ – המותנים בהרגלים מכאניים לעשות כך או אחרת, באמוציות שליליות ובקונספציות חסרות בסיס) וסילוקם.

2.    השלב השני מתחיל כשמופיעה תחרות רמ"ש (תרמ"ש). הוא מתאפיין בספאזמטיות, בקדחתנות של מימוש רצונות משמחים (מרמ"ש), בחוסר זמן למימוש רמ"ש, בהיעדר הבחנת התפיסות וניתוחן המתגלות יחד עם רמ"ש. ניתן לצפות באפקט הזה בצורה בולטת מאוד בדוגמה של מימוש רצונות מיניים (רמ"ן), כי מדכאים את רמ"ן בצורה האכזרית ביותר החל מגיל 2-3 (בגיל הזה רצונות ארוטיים ומיניים מתחילים להתגלות במובהק) ועד הרגע שבו האדם מחליט לתרגל את השיטה. לאחר דיכוי כה טוטאלי מגיעה תקופת פיצוי-היתר של הרצונות (פי"ר). האדם לא מסוגל לעצור את עצמו, הוא מאונן 24 שעות ביממה, מזיין כל אחד שהוא רק יכול, ולא חשוב אם הפרטנר שלו מוצא חן בעיניו או לא ממש או ממש לא... את הרמ"ש האחרים הוא מדכא, הוא שבע עד לזרא, עייף, מורעל, אך הוא ממשיך לזיין עד שלא מוצא את עצמו גמור, הוא מאבד מושג על מה הוא בכלל רוצה מהחיים האלה, הוא עייף, נמצא ברקע שלילי מתמיד וכו'. כך, ידועות גם הדוגמאות כאשר אנשים שחוו רעב חזק במשך תקופה ממושכת (במחנות ריכוז למשל), לאחר מכן לא מסוגלים להפסיק לאכול או לאגור אוכל בארונות או מתחת לכריות.

למרות התוצאות הלא נעימות הללו של הפי"ר, אין מה לעשות – חייבים לעבור את התקופה הזאת ולהמשיך הלאה. אם שברת רגל, אין מה לעשות, חייבים לשים גבס ותהיה מוגבל בתנועותיך במשך חודשיים-שלושה, עד שהעצמות יתאחו – אך הרי זו לא סיבה לכרות את הרגל! כך גם במקרה הזה: במשך שנים, עשורים דיכאת כמות עצומה של רצונות, כולל הרצונות החזקים ביותר. ניתן לומר שהרצונות שלך נשברו באופן אכזרי ביותר. לכן אין מנוס מכך שתקופת ההבראה תיקח כמה זמן ותלווה על ידי מצבים לא נעימים. תהליך הפי"ר יסתיים מהר יותר ויתחלף בתקופה מרתקת של מימוש רמ"שים שונים, אם הניסיון שלך במימושו יהיה עשיר יותר וילווה בניתוח של תפיסות בזמן מימוש הרצון ולאחריו.

במידה שהאינטנסיביות של פי"ר יורדת, תהליך משמח ומרתק של מרמ"ש מתחזק ויחד עמו גם התרמ"ש.

3.    העצמת התרמ"ש והתפרצויות האמ"ש הקשורות בכך (חוסר שביעות הרצון מפני שאין מספיק זמן לעשות את הכול; עייפות כי אין מספיק זמן כדי לישון טוב; הרגשת חוסר אונים כי הדרך לפתור את הבעיה אינה נראית לעין וכו'), הרצונות להפסיק את המצבים הלא נעימים ולנסות להשיג תפ"מ מובילים לשלב השלישי. האדם מתחיל:

א.     להבחין בין התפיסות המופיעות במהלך המרמ"ש ולאחריו.

ב.     לנתח את התפיסות הללו – האם כולן באמת רצויות; באיזו מידה; האם המימוש של רצון מסוים זה יוביל למצב הרצוי; באיזו מידה הרצון הזה מותנה בקונספציות, בהרגלים ובחששות, ובאיזו מידה – בציפייה; האם התוצאה שהתקבלה רצויה דווקא בצורה הזאת; האם הציפייה מורגשת בכל התהליך של מרמ"ש וכו'.

ג.       לבצע את סלקציית הרמ"ש.

 

03-03-02) לעתים קרובות קורה שמתרגלים מתחילים במקום לחפש ולממש רמ"ש, מחליפים את הקונספציות הקיימות – במקום "צריך להקשיב לאימא" מופיע "צריך לעשות מה שמתרגל טוב עושה". לא חשוב מהן הקונספציות השולטות על רמ"ש, התוצאה תמיד תסתכם במבוי סתום, באמ"ש, באפרוריות ובשגרה. לעיתים קרובות נוקטים עמדה זו של "המתרגל הטוב" בכל הקשור לשביעות הרצון ולרצונות מסוימים אשר מימושם מוביל להופעתה של שביעות הרצון ולהעצמתה. בא לך לשכב באמבטיה ולקרוא סיפור בלשים? אסור – "מתרגלים טובים" לא עושים זאת. רוצה לשחק במחשב? אסור – זה מביך, מה יחשבו עליך "מתרגלים" אחרים? דימויים המעודדים לנהוג כמו שצריך של מורדות מיתולוגיות עם פרצופים מאשימים מצטופפים בדמיון של המסכן. דמותו של שופט קשוח בודהי המביט בזלזול מלמעלה מקבלת בהדרגה תווים שנואים ומגעילים – בא לך לירוק עליו ולצעוק: "עזוב אותי עם השיטה שלך! תן לחיות בשקט!"

אם מתרגל מתחיל כותב על שביעות הרצון, אז כך הוא כותב לעיתים רחוקות: "אני כאן, מרגיש את שביעות הרצון, בא לי להקיא מזה כבר, נמאס, אני רוצה להתגבר על זה, רוצה להרגיש תפ"מ, רוצה להרגיש חי". ככלל, הם כותבים משהו אחר לחלוטין: "אני רוצה להרגיש את שביעות הרצון, אף על פי שאני יודע שצריך לסלקה". עם זאת הם מדחיקים שהמילה "לסלק" והמילה "צריך" אינן תואמות אחת את שנייה, שהפעולות המונעות ממילה "צריך" ולא מרצונות משמחים יובילו לסלידה גדולה יותר מהחיים.

לא יתקבל שום דבר מלבד האמ"ש, אם תדכאי את שביעות הרצון בגלל הקונספציה הקשורה בחובה לעשות זאת. במשך שנים חיית מורעת על ידי אמ"ש ורק"ש אינטנסיביים ואפילו לא ידעת שניתן לא לחוות אותן כלל. עכשיו, כשאת יודעת את זה ויש לך ניסיון כלשהו בחווית תפ"מ ובסילוק אמ"ש, שביעות הרצון הופכת להיות תפיסה נגישה וגם רצויה. כמה זמן יעבור עד שתהיי שבעה משביעות הרצון ותרצי לקבל עוד תענוג מהחיים, לחוות רק תפ"מ – לא ידוע. אומנם ברור שככל שניסיון בחווית שביעות הרצון יהיה גדול יותר, כך זה יקרה מהר יותר. ניסיון בחווית שביעות הרצון יתעשר אם תמשיכי לסלק אמ"ש.

אלה המעוניינים להרגיש את שביעות הרצון (כלומר, כל אלה המתחילים לסלק מצבי דכדוך. הרצון לשביעות הרצון קיים אפילו אצל אנשים שבהמשך יהפכו להיות מורדה או דרקונצ'יק) חייבים לתת לעצמם דין וחשבון בכך שכרגע שביעות הרצון היא מצב מאוד אטרקטיבי, הרבה פעמים אנשים רוצים להרגיש זאת. נכון, כאשר קיימות תפ"מ – הן מעניינות ומושכות יותר, אך דווקא שביעות רצון – זה משהו שעכשיו את מאוד רוצה. אם זה כך, אז סביר בהתאם לרמ"ש זה להציב לעצמך מטרה להגיע לשביעות רצון. לסלק אמ"ש, לשנות את חייך כך שיהיו יותר אפשרויות להשיג את שביעות הרצון, לחפש רצונות, אפילו אם הרצון הוא לראות טלוויזיה יומם וליל.

לאחר מכן, בעתיד, אם יקרה שבאמת תרגישי רצון לחוות תפ"מ, אז הרצון הזה בקלות יפנה לעצמו את הדרך. סילוק שביעות הרצון לא יהיה מעשה מייגע אלא תהליך יצירתי ומשמח.

 

03-03-03) כדי לבצע סלקציה יעלה של רמ"ש חייבים לנקוט צעדים הבאים:

·       במהלך מרמ"ש לעשות הפסקות, להבחין בתפיסות.

·       בזמן ההפסקות לעשות תחרות רמ"ש חדשה.

·       לסלק את מרכיבי הרצון המוכרים כמותנים בדכדוכים וכאלה שלא מעצימים ציפייה אלא להפך, מחלישים אותה.

·       לסלק את אותם הרצונות שזה עתה מומשו אך הפסידו בתחרות לרמ"ש אחרים. כלומר צריך להתגבר על ההידבקות, על המסילתיות ולהתחיל לממש את הרמ"ש החזק ביותר שקיים כרגע ללא תלות בקונספציות (למשל הקשורות בכך ש"מה שהתחלתי צריך לסיים") או באמ"ש (למשל בפחד מיח"ש מצדם של אלה שיחשבו עליך כעל מישהי שמתחילה דבר אחד מבלי לסיים את האחר)

·       לנתח רמ"ש המכוונים ליצירת תנאים לקבלה עתידית של תענוג. הרבה פעמים קורה שלאדם יש מטרה כלשהי, הוא מצפה להשיגה, אף על פי שניתוח אלמנטארי מגלה שהמטרה הזאת כשתוגש לא תוביל לתנאים או לתפיסות רצויות.

·       לשים גבול חד יותר בין "תענוג" לבין שביעות רצון ותפ"מ.

·       לפקח על קיום של רק"ש, תפ"מ, מא"מ במהלך מרמ"ש.

 

03-03-04) כשמתבוננים ברמ"ש קל מאוד לסווג אותם:

א.     קבלת תפיסות רצויות כאן ועכשיו

ב.     יצירת תנאים לקבלת תפיסות רצויות בעתיד

 

את הסוג הראשון ניתן לחלק לשני תת-סוגים:

א1. הרצון לחוות תפ"מ

א2. הרצון לחוות שביעות רצון

 

בין הרצונות מסוג א2 ניתן להבחין:

א21. הרצון לחוות שביעות רצון מהחזקה או משימוש בחפצים, בתנאים

א22. הרצון לחוות שביעות רצון מרייטינג במובן הרחב של המילה. רייטינג הוא מחלה נפוצה מאוד. כאשר אדם מחזיק במיליון דולר, במקום לחפש רמ"ש, הוא רוצה שני מיליון כדי להעלות בסולם הרייטינג של מיליונרים. אם החברה קנתה שמלה, צריך לקנות שמלה יפה ומגניבה יותר. כל אחד בוחר לעצמו המון רייטינגים שבהם הוא משתתף ורוצה להגיע לעמדות גבוהות, כל חייו הוא נאבק ללא הרף על העמדות הללו ולא מבין שזו צורה טיפוסית של התמכרות. הוא לא מרגיש שום תפ"מ ואפילו לא את שביעות הרצון, משום שלמרוץ הזה אין גבולות ואין סוף.

 

03-03-05) הרצון ליצור תנאים – לרוב זו פיקציה מוחלטת, מרדף אחר רוח רפאים. למשל, האדם יכול במשך שנים להשקיע מאמצים רבים כדי לרכוש השכלה גבוהה (כי הוא בטוח שזה נחוץ על מנת להתקבל לעבודה המתאימה לו), לדכא כל רצונותיו, להתדרדר מבחינה גופנית ולא להשקיע יומיים כדי לבדוק – האם באמת צריך לבזבז חמש (!!!) שנים מחייו כדי לקבל את הנייר הזה? האם ללא דיפלומה הוא לא יוכל למצוא עבודה רווחית ומעניינת? הרי אם הוא יתחיל לבנות את הקריירה שלו עכשיו, אז בעוד 5 שנים, כאשר בני גילו יצאו מחומות האוניברסיטה עם עיניים ריקניות, עם שנאת לחיים, עם היעדר מוחלט של כלים מעשיים, עם רגש חשיבות עצמית מופרז – הוא יהיה הרבה יותר טוב מהם מהבחינה המקצועית! האם באמת צריך להתחתן? האם חיי משפחה כה מרתקים? אנשים יכולים במשך שנים להסתכל על כלה ועל חתן, אך לא להשקיע אפילו שבוע כדי להכיר לעמוק את חיי המשפחה ולראות את כל זוועותיהם. כאשר תגלי בפעם השנייה, בפעם השלישית שרדפת אחר רוח רפאים, יופיע הרצון לעצור ולהפסיק לרוץ קדימה באמוק. את תרצי לעשות את כל הפעולות שהוזכרו קודם, לעשות הפסקות במימוש, להבחין, לנתח וכו'.

מדהים, אך לרוב האנשים לא מבינים שהם יכולים לחוות תפ"מ כאן ועכשיו, ללא שום תנאים מוקדמים בתהליך של יצירת התנאים. אף על פי שזה נשמע בנאלי – ניתן להיות מאושר כאן ועכשיו, אך בשביל זה הבהירות הזאת צריכה להיות קבועה, צריך לתקן את חוסר האיזון בין הרצונות מסוגים א' וב', דרוש ניסיון במימוש הרצונות, בתצפיות ובניתוח.

 

03-03-06) חוקיות מעניינת:

א1. כשקיימים רק"ש ואמ"ש – רוצים לחוות רק רק"ש ואמ"ש. מחשבות על תפ"מ, על מתרגלים גורמים רק להופעת אמ"ש חדשות.

ב1. כאשר ברק"ש לפתע מתפרצת תפ"מ, ברגע זה רוצים מאוד לחוות תפ"מ לתמיד ולעולם לא לחוות אמ"ש.

א2. כשקיימות תפ"מ רוצים לחוות רק תפ"מ. מחשבות על תפ"מ, על מתרגלים הופכות לגורמים מוארים, מובילות להתפרצויות חדשות של תפ"מ.

ב2. כשבין תפ"מ לפתע בגלל ההרגל מתפרצת אמ"ש – ברגע זה האמ"ש מורגשת כדבר מפלצתי, מגעיל, דוחה - ברגע זה לא רוצים לחוות יותר אמ"ש לעולם.

 

כך, קיים הבדל מהותי בין הרגשת התפרצויות תפ"מ על רקע אמ"ש ובין הרגשת התפרצויות אמ"ש על רקע תפ"מ. בהסתמך על כך ניתן לערוך מחקר, להסיק מסקנות מעניינות, להציב השערות על מבנה התפיסה האנושית. ייתכן שבעקבות מחקר זה יופיע רצונות משמחים לערוך ניסויים מסוימים.